אני דתייה ואני מרגישה שאני כבר לא מאמינה כמו פעם

זה בסדר בואי אני לא יכולה לעשות דיני שמיים אבל בסופו של דבר יש את ההתרחקות הזאת ויש התקרבות זה בסדר גם להיות רחוק
אל תנסי להכריח את עצמך אל שהאמונה תבוא מאהבה ולא מכפייה לאהוב כי את חושבת ככה כי זה לא מה שהוא רוצה בשבילך

בספר "האחים קראמזוב" יש פרק בשם "האונקוויזיטור הגדול" שמדבר בדיוק על הבעיה שלך, הוא לא קצר אבל שווה לך להשקיע מעצמך ולקרוא

אני חושב שזה לא בהכרח קשור לדת אבל אני יכול להגיד לך שפשוט החיים עצמם לא יכולים להיות תמיד טובים, החיים הם רכבת הרים אחד שנמשכת שנים ויש עליות וירידות ויש ירידות של שנים ועליות של שנים, הכל זה תקופה, קל לנו תמיד להגיד למה הוא לא "מציל" אבל במקום זה למה שלא תנסי את להציל את עצמך, לנסות לשנות את את מה שלא עובד, בסוף אי אפשר להישען עליו רק כשרע, לפעמים גם תקופות רעות גורמות לנו להעריך את הטוב שאנחנו לוקחים כמובן מאליו

תדברי איתו הכי פתוח תגיד לו מה שאת חושבת
הוא שומע הכל
אם יש שאלות תשאלי
"במקום בו נגמר השכל מתחילה האמונה"
בורא עולם פה תמיד