מה עושים?

אני גם הייתי במצב שלך , פשוט תדברי עם ההורים שלך על זה. וכן אני יודע שזה קשה את יכולה לבוא תמיד לפרטי אם את רוצה

תדברי על זה עם ההורים שלך.
הייתי במצב שלך ואני מבין אותך אבל אין לך ממש מה לעשות את צריכה להראות את עצמך להורים שלך ואם הם לא אוהבים את זה הם לא אוהבים את זה אין מה לעשות אבל לפחות תהיי מי שאת בלי להסתיר את זה

אני לא חושב שאת צריכה להסתיר מההורים שלך ולגמרי לא תומך ברעיון של זה. אבל אולי כן לעשות איתם שיחה ולהסביר להם שיש מישהו ממש נחמד שהכרת ואת רוצה להכיר להם אותו .
ותספרי שהוא תומך בך ואת סומכת עליו מאוד.
( אם הוא גם דתי אז לספר להם שהוא מבית דתי גם)
להעיף אותך מהבית אני לא מאמין שזה מה שיקרה גם אם עדיין יהיו נגד זה. אבל כל עוד אין משהו חריג( הפרש גילאים וכאלה) לא אמורה להיות בעיה . בהצלחה :)

שואל השאלה:
תודה ממש על התגובות!
אבל יש לי תחושה שפשוט אני אחכה לגיל 18 ואז אני ארגיש יותר אחראית על עצמי כי איך שאני מכירה את ההורים שלי זה לא ילך...

אני חייב להגיד שאני חילוני אז אני לא מבין לעומק את הדינמיקה בתוך משפחה חרדית ומה אפשרי ומה לא. אבל כנראה שכל מה שאפשרי אצלי במשפחה, אפשרי גם אצלך.

אז הייתי חושב שהדבר הכי נכון לעשות פה זו שיחה עם ההורים שלך. אבל לא שיחה כזו של "די נמאס לי". באמת שיחה מלב אל לב, מאוד מאוד פתוחה, מאוד אמיתית. הייתי אפילו במקומך קובע איתם מראש זמן כזה בערב שאתם יכולים לדבר בשקט. ולא סתם לתפוס אותם לשיחה אקראית כשהם עסוקים במשהו אחר.

ובשיחה את צריכה לעשות דבר פשוט. לספר להם על התחושות שלך. ואז להבין מה בעצם הפחד שגורם להם להגיד לך שזה בלתי אפשרי. הרי מאחורי כל דבר מסתתר פחד. הם יפחדו נגיד אולי מזה שתתרחקי מדת (זה לא יקרה הרי), או יפחדו שתיחשפי לדברים שעלולים לפגוע בך.. וכו' וכו'.. ואחרי שמבינים מה הפחד אז אפשר ממש לדבר עליו ספציפית. להרגיע בקשר לפחד הזה, להסביר להם שאת עדיין תצטרכי אותם ותישעני עליהם ועל התמיכה שלהם בתור הורים. זה לא שאת "מתרחקת" וכו' וכו'.

מקווה שמשהו ממה שאמרתי עזר איכשהו... יודע שזה נושא בעייתי.

שואל השאלה:
תודה על ההודעה..
אני אחשוב על זה אם זה באמת כדי..כי בכל זאת ההורים שלי...

פולים בהצלחות
ממליצה לך לחכות לגיל 18 למרות שקשה

^^ כן כן בטוח ששום דבר לא פשוט כמו שזה נשמע... :)

אבל יפה שיש בך את הדבר הזה שגורם לך לנסות. מנסה לחשוב על זה. מנסה לבדוק את האפשרויות. ולא ויתרת על השנייה של המחשבה הראשונה.

שואל השאלה:
8 דקות או איך שלא קוראים לך
תודה רבה! על הזמן שהקדשת לכתוב לי ועל הכל עזרת ממש!לפחות באמת לשקול את זה כאופציה מה שאמרת ,ותודה לכולם.
אבל תאמת עכשיו שאני חושבת על זה זה לא רק זה...אני פשוט בקשר ממש טוב עם אמא שלי ואני יודעת שזה יאכזב אותה ממש תכלס באמת לגשת לדבר מה שיגידו יגידו יעשו יעשו בסדר אבל אני יודעת שאמא שלי תיקח קשה גם אם היא תבין בסוף...זה כבר עוד בעיה..