משהו שחשבתי עליו בזמן שכתבתי אותו. מה דעתכם?

בזמנים העכשוויים החשיבות של אמנות בכללי פחתה. אפשר לבכות על זה ואפשר להשתמש בזה. להפוך את זה ליופי נסתר, משהו שאפשר לקרוא לו סודי. יופי שרק אחדים מכירים בו והשאר מזלזלים בו וקוראים לו מתנשא, מורכב, כבד, ישן וכו.
Ai לעולם לא יחליף את האמנות. לא בגלל שהוא לא יכול לחקות אנשים בצורה מדהימה. כי הוא יכול. אבל כי אמנות היא בהכרח תוצרת אדם. ההגדרה של האמנות השתנתה לאורך השנים, אבל היא תמיד הייתה של אנשים. ואפשר לומר שיש בה נוסחאות ותכנות. ואני עדיין שואלת את עצמי אם אמנות היא אמנות רק כשהיא ישנה. מה מבדיל בין המקורי, פרי עטו של האדם לבין תוצר מלאכותי. הרי תמיד אפשר לשקר ולזייף, לא?
אז האם אמנות היא משהו שהוא דווקא בהכרח מוכח בוודאות כאנושי? לא נראה לי.. כי גם זה טכני ומלא בחשדות והאשמות. ומה הטעם זה סתם אינסופי.

אז המסקנה שאני מגיעה אליה מהכתיבה הזאת היא:
אמנות בזמנינו העכשוויים היא אינטימיות.
פעם היא הייתה יופי, היא הייתה פרופגנדה, היסטוריה, מחאה, דווקא, תנועה, שימור, דת, כיעור ואנטי אסתטיקה.. והיום, לדעתי, אמנות נמצאת בחדרי חדרים.