זה מביך לכתוב להורים שלי מכתב שאני כותבת בו איך אני מרגישה ומה אני חווה?

זה מעלה גדולה מאוד

בכלל לא
זה מהמם ומוערך מאוד

לא

לא:)

עשיתי ככה שנים
זה יפה
יש כאלה שגפ אתזה לא יודעים לעשות וחיים בנתק רגשי

אמת

זה דווקא רעיון טוב, זה לא מביך בכלל.

לא מביך

שואל השאלה:
תודה על התגובות!
אני יכולה לשלוח פה את מה שאני רוצה לכתוב להם? כדי שתגידו אם מה שאמרתי פוגע, אם יש משהו לשפר (זה ארוך קצת)

לכי על זה

בטח

שואל השאלה:
אני מעריכה ממש ❤

טוב אני אכתוב את זה כמכתב לשניכם

אני מרגישה שבשנה האחרונה לא הייתם לצידי כמו שהייתי צריכה. הרגשתי שנלחמתם מולי בכל שלב ושלא הצלחתם להבין, גם כשניסיתי להסביר.
לא פעם הרגשתי שהתגובות שלכם נשמעו לגלגניות או מזלזלות, וגרמו לי להרגיש שאין לי מקום לדבר.
ואני מתכוונת לתגובה שלכם בכל תחום. בין אם מדובר בשירות הלאומי או במדרשה, ביציאות עם חברות או הלימודים, ואפילו בסניף. אני מודעת לכך שהעולם לא ורוד ושמסוכן בחוץ, אבל אני מרגישה שאתם לא מנסים למצוא פתרונות שיאפשרו לי לצאת ולכם - להרגיש בטוחים. להביא חברה - זאת בעיה. ללכת לחברה - זאת בעיה. כל דבר הופך אצלכם לבעיה. אבל אם אתם ככ דואגים, אז תבואו לקחת אותי או תתנו לי לישון שם. תעשו השתדלות כדי שאני ארגיש שאתם מנסים למצוא דרך לאפשר לי את זה. ההורים של החברות שלי לא רוצים לתת להן לצאת למסעדה, קניון, לחברות ולהשאר עד מאוחר, ולכן אחכ הם באים לאסוף אותן. למה אני צריכה להגיע למצב שאני צריכה להתחנן לטרמפ כי ההורים שלי יתעצבנו עליי שהלכתי להנות עם חברות עד מאוחר כאילו זה לא דבר שהוא לגיטימי.
בכיתה יב, לא רק שהרגשתי שלא הייתם פה בשבילי, הרגשתי שנלחמתם מולי. הצבתם לי עובדות, רבתם איתי, לא דיברתם איתי וגרמתם לי להרגיש שאני האשמה. שעצם זה שהחלטתי לבחור דרך שונה משלכם - או יותר נכון, שונה מכל מה ששיכתבתם לי - היא טעות. אני לא יודעת אם הדרך שלי נכונה או אם אטעה בדרך. אבל תנו לי את ההזדמנות לטעות.
אני רוצה לשמוע את הדעה שלכם, כי אני בטוחה שיש לכם הרבה מה להוסיף עם החוכמת חיים שלכם, אבל אני רוצה שזה יהיה בגדר דעה, ולא בגדר עובדה. אני רוצה להעריך את האמירות שלכם כשהן לא באות נגדי, אלא שהן באות לטובתי.
אני בת 18 תכף. אני כבר בשלב שבו אני סוללת לעצמי את הדרך שאני רוצה לחיים שלי ואני רוצה שתהיו בה לצידי ולא נגדי.
אני לא בת מושלמת וגם אני צריכה להתחשב יותר, לעזור יותר ולהקשיב יותר. אבל בתחושה שלי, גם אתם לא כאלה פשוטים.
אני כותבת את כל זה לא כדי להאשים אתכם, אלא כי חשוב לי שהקשר בינינו יהיה טוב יותר. אני אוהבת אתכם, ואני רוצה להרגיש שאנחנו באותו הצד

נשמע טוב וכואב ממש. מקווה שהם יבינו את זה ויהיו לצידך. אם אני הייתי הורה הייתי לוקח את זה ברצינות.

וואוו את כותבת מהמם ואמרת את זה כל כך יפה ובוגר

שואל השאלה:
תודה. ❤
אתה חושב שבתור הורה יהיה קשה לקרוא את זה?

שואל השאלה:
^^ תודה נרקולס ❤

לא. זה ממש יפה ומכבד

בא לי לדבר איתך על זה בפרטי

יהיה קשה, כן. אבל הורה צריך להכיל את הילד שלו בכל מצב. אם הייתי במקומם הייתי כועס על עצמי שלא הייתי בשביל הילד שלי יותר, אז זה כואב לקרוא את זה. אבל הם צריכים להכיל אותך כי הם ההורים שלך.