מכירים את זה שאתם מסתכלים על הכוכבים וזה גורם לכם להרגיש נורא קטנים ולא חשובים? אתם אוהבים את ההרגשה הזאת או לא? ולמה?

כן
כי זה עושה לי משהו לא יודעת

זה רק גורם לי להביט בפליאה ובהשתוממות על העולם וכמה אנחנו קטנים בו. וכמה כל כל הרבה פרטים יש בו וכמה זה מטורף.
מה רבו מעשיך השם

כן זה גורם לי להבין ששום דבר לא כזה עמוק

לא קרה לי

שונאת

אני אוהבת את זה מאוד
אני אוהבת את העולם, אני אוהבת את העובדה שנוצרתי, אני אוהבת את העובדה שאני פה. העולם ככ פאקינג עצום ואנחנו עדיין חיים. במדינה קטנה בעיר קטנה בשכונה קטנה בבית קטן עם משפחה קטנה שהמשפחה הזאת והחיים האלה והמדינה הזאת היא כל החיים שלי

זו הרגשה שמפחידה אותי, בכללי מפחיד אותי לחשוב כמה הכוכבים ענקיים, רק לחשוב על הגודל של צדק מלחיץ אותי וזה כלום לעומת כוכבים כמו השמש

ויש כוכבים הרבה יותר גדולים מהשמש...

(אני לא מרגיש ככה אם אני מסתכל בשמיים רגיל, זה קורה לי למשל בפלנטריום כי זה ממש מראה את הגודל...)