באמת יצאתי רעה? אני אשמה בזה?

אני ואמא שלי דיברנו על ללכת לבת דודה שלה ולייטל איתה ואמרתי לה שאין לי כסף גם ובזבזתי בשנייה את כול הכסף שלי כי אני בזבזנתי והיא אמרה לי שבת דודה שלה אמרה לי שאם אין לי כסף ואני לא יכול לשלם על עצמי זה בעיה כי לא נעים לה שהם אוכלות ואני לא זה לא נוח לה אבל זה לא הבעיה
אחר כך פתאום אמא שלי כזה צחקה וחייכה ואמרה : אני אתקשר עכשיו לעליזה(הבת דודה) חייכה כאילו שהבת דודה תגיד לא זה מצחיק אותה וזה לא פעם ראשונה שהיא עושה לי דברים כאלה באתי הבייתה אחרי זה בבכי כבד בגללה שהיא צחקה עליי
ואיחלתי לה דברים רעים עם המחלה שלה.
אבל זה היא הביאה אותי לזה
פעם שספרתי לה שכולם צוחקים עליי ומציקים לי היא שמה את היד שלה על הפה והתחילה לצחוק כמה ילדה קטנה וגם אמרתי לה פעם שהמצב הנפשי שלי קשה היא מתה מצחוק בטלפון
ותמיד שאמרתי לה שאני צריכה עזרה כי אני בדיכאון היא אמרה: מה אני יעשה? מה אני יכולה לעשות במקום לעזור לי
ופעם באתי אליה בדיכאון ורציתי שהיא תעזור לי ובמקום זה היא התחילה לקלל כמו משוגעת