היום הזה הופך לחרא מרגע לרגע

בהתחלה אמא יקרה שלי התחילה לעשות לי הרצאות מדכאות שהחיים נגמרים מהר ושצריך לעשות כסף ובלה בלה בלה בלה בלה בלה, היא אומרת לי את זה אולי מאז שאני זוכרת את עצמי, וזה מחרפן אותי, היא אומרת לי כל כך הרבה דברים שהיא בעצמה לא עומדת מאחוריהם, והיא אומרת את זה כאילו אין עוד מה לעשות עם זה, ואני מבינה, אבל כמה אפשר, אני יודעת כבר בעל פה מילה במילה מה שהיא תגיד, אני לא מסוגלת להקשיב לאותו לחרא עוד פעם ועוד פעם זה מוציא אותי מדעתי בקטע מטריד כבר, אני מאוד משתדלת להיות סבלנית ולשתוק גם כשמאוד מתחשק לי להגיד מאני חושבת, אבל זה הופך לקשה יותר כל פעם, הפעם כן אמרתי מה אני חושבת (זה התחיל מנושא נורמלי ואז זה עוד פעם הסלים למשהו שלא רציתי לשמוע עוד פעם)
ועכשיו גם התאבד לי העגיל באף, אני יודעת שזה ממש לא קשור למה שנאמר למעלה, זה פשוט מחרפן אותי די, עכשיו אני בוכה מזה כמו אםסה די גם ככה הייתי עצבנית למה זה פשוט נפל די זה גם חור חדש, וכולם התנהגו לזה כאילו זה משהו אסור שעשיתי, היו כאלה שגם ממש איחלו שהוא יפול יזדהם וכו', ועכשיו זה מעצבן אותי שזה באמת נפל די, למה דווקא היום, למה לא עשיתי פקינג כלום
אוף די אין לי כוח די די די די אני יודעת שזה נראה ילדותי אבל זה באמת מחרפן אותי כרגע
גם אין לי כוח לעבוד שבוע הבא לא רוצה אני שונאת את המקום הזה שונאת את האנשים שם , אני לר רוצה להיפגש עם אנשים שבוע הבא אני פשוט רוצה למות בשקט די, אני יודעת השבוע הבא הולך להיות מתיש ומזעזע ואני אחזור כמו גופה מהעבודה לא באלי לראות את האנשים שם די ואין מקומות אחרים