מה דעתכם על מה שכתבתי?

מה הרעיון של חרדה?
האם היא פחד? לחץ? פגם? התרעה?
אין לי תשובה.

מילה אחת לא במקום, מבט, מחשבה והיא כבר שם.
ולפעמים היא מגיעה גם סתם ככה, בלי שום סיבה.
היא תופסת אותך לא מוכנה.

היא מתהדקת סביב הגרון
ולא נותנת לך לקחת נשימה.
היא גורמת לך לשבת בפינה של המיטה, חסרת תקווה,
ולא לדעת איך להעלים אותה.

ואז מגיע מישהו ואומר לך לקחת נשימה עמוקה.
אבל לעזאזל, זה לא עוזר.

ואז הוא מחבק אותך.
ואת לא מצליחה להגיד לו שיפסיק.
לא מצליחה להגיד לו שזה רק מלחיץ אותך יותר.
כי את לא מצליחה להגיד מילה.

אז את פשוט יושבת שם,
מתקשה לנשום,
מוקפת בזרועות של אדם שרק מנסה לעזור,
ופשוט בוכה.