אני לא מזהה את עצמי.

אני לא מזהה את עצמי.
אני לא בטוחה שאני יודעת מי אני.
אני מתגעגעת למי שהייתי פעם.
לילדה השמחה הזאת שמצאה טוב בכל דבר, שכולם אהבו, שלא הייתה צינית וקרה.
הייתי רגילה לשנוא אנשים כמוני.
מה קרה לי?
אני לא זוכרת מתי חייכתי בפעם האחרונה.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נהניתי, צחקתי צחוק אמיתי ומתגלגל כמו שתמיד תיארו אותי כמוהו.
אני מרגישה שאני מאכזבת את ההורים שלי.
אני פשוט מכבידה כל הזמן, לפעמים עדיף לי פשוט לשתוק.
אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה,
אולי הייתי יותר מכוערת פעם, יותר שמנה,
אבל הייתי יותר חיה.
משהו בי מת מאז.
משהו שקיוויתי שאף פעם לא ימות.
כי אם זה מת, מי אני בכלל?
אני פשוט מתגעגעת לעצמי, ולא לבחורה הקרה והמגעילה הזאת שחיה במקומה.

מישהו מזדהה?