כל מי שעשה בגרות כנסו

מה זה אומר לעשות בגרות כאילו לקבל תעודת בגרות?
בעיניי כן

כן, ממליץ.

במקרה ותרצי להמשיך ללמוד בהמשך - לקריירות שצריכות תעודות בגרות.

זה כאילו עוד מפתח שיהיה לך בצד.

וגם אם לא - לפחות שיהיה לך - כי למה לא :)

כן ברור, כמו שחזר מהמתים כתב, לפחות שיהיה לך משהו בצד

תעשי בגרות, זה חשוב, ואין מה לפחד זה פשוט מבחן רגיל כמו של הבית ספר רק של משרד החינוך.
כיום בגרות זה דבר כלכך בסיסי לחיים, בכל מקום כמעט מבקשים בגרות, תעשי מה שאת יכולה ותוציאי בגרות מלאה.
אני מאמינה בך ואל תפחדי כולם עוברים את זה!

אט אט תביני במה זה כרוך, מה הדרישות וכו'.

לתעודת הבגרות יש עדיין משמעות גם כיום, ושווה לך להשקיע כדי להשיגה

תעודת בגרות?
כן, ממליצה לעשות כל עוד יכולים כדי להשאיר לך אחרי זה את כל האופציות פתוחות (נגיד ותרצי בסוף ללמוד באקדמיה) ולא להגביל את עצמך.
אחרי זה להשלים זה כאב ראש וזמן, ולרוב גם עולה כסף (אלא אם מקבלים דרך הצבא או משהו).
פשוט עדיף להיפטר מזה, גם אם התעודה לא וואו.. מקסימום משפרים אם צריך. זה עדיף מלא לעשות בכלל.

ואני חושבת שזה כן חשוב בגילאים האלה להתמקד בבגרות ובית ספר, לעומת מה שהרבה מוכרים ברשת "לפרוש מבית ספר", כי אתם עוד ילדים והבית ספר קודם מאפשר מסגרת חברתית אבל בכללי מסגרת שמגנה עליכם. וגם לדעת להתמודד עם קושי ולעשות גם דברים שלא תמיד מעניינים אותי, כי צריך ואלה החיים.. וחשוב לדעתי מגיל כזה כבר לחוות את זה, אחרת אחרי זה יותר קשה.

אומרת בתור מישהי שהייתה מרגישה חוסר מעש בבית ספר (ובלי קשר סבלתי גם בגלל האנשים שם), ועלו לה מחשבות לפחות "למה זה שווה את זה", ויכולה לומר לך בדיעבד שזה כן שווה את זה וחשוב. גם בגלל שמעבר לבית ספר השקעתי בעצמי, בלמידה עצמאית ובתחביבים שלי שהפכתי למקצוע- באמת עיצבתי את עצמי, וכבר בגילי אני עם מקצוע ועושה את מה שאני אוהבת.
אני חושבת שבאמת מי שמרגיש חוסר מעש כמו שהרגשתי, הפתרון הוא לא "לברוח" מבית ספר ישר (ובטח לא ממקום רעיל של "אני אעשה יותר כסף בחוץ ואף אחד לא ברמה שלי", אבל זה כבר אופי וכנראה שגם ככה לא צריכים להיות בבית ספר)- אלא באמת גם כשלא טוב, לנסות מהצד לפחות לעשות דברים שאוהבים, לבנות לעצמך את המסלול שלך תוך כדי.
ואז בהמשך, תהיה לך בחירה חופשית ומושכלת מה הלאה.. זה לא בהכרח "בזבוז זמן" (כן החומר עצמו אולי שלומדים בבית ספר שלא תמיד יעיל או מפרה)- כי כמו שאמרתי, משם מתחילים לפתח משמעת ודברים שלדעתי עדיף כבר לפגוש מגיל כזה ולא מאוחר יותר.

אציין רק שיש מקרים יוצאי דופן שיש אנשים שהמסגרת באמת לא מתאימה להם, וזה מובן, והם גם באמת נגיד יזמים אבל לא עושים את זה ממקום של "אני טוב מכולם וארוויח יותר כסף אז אפרוש".
לא, אלא כי פשוט אין להם דרך אחרת, ניסו ובאמת לא הסתדרו ויש להם מסלול מסודר מהבחינה הזאת (ורצוי גם תמיכה מההורים), יש להם תוכנית (חייב תוכנית). אז אני יכולה להבין ולתמוך בזה.. אבל סתם בגלל שזה לא נוח? פחות.

וכמו שאמרו פה
זה פחות מפחיד כמו שזה נשמע או עושים מזה.
בסוף זה רק מבחן.. ואצלי נגיד בבית ספר המבחנים היו בדרכ ברמה יותר גבוהה מהבגרות, אז בבגרות יכול להיות צ'יפס.
האויב היחיד שלך הוא הלחץ, באמת.
ותחשבי על כמה אנשים שעברו את זה כבר. גם אנשים לא חכמים במיוחד שבטח פגשת בחייך.. אז אם הם שרדו את זה, אין סיבה שאת לא.

שואל השאלה:
וואי תודה רבה לכולכם עזרתם לי ממש :)