מי שמטופל/ת או היה מטופל אצל פסיכולוג ...

גם לכם צצה המחשבה המבעסת והדאגה ליום שבו תצטרכי לעזוב אותו? או שכבר עזבת אותו והיה לכם קשה ממש כמן תחושה כזאת שנשבר לכם הלב? או אפילו יותר גרוע למצב שבו נקטע לכם טיפול עם פסיכולוג מסויים שממש אהבתם אותו והחליפו אותו באחר/ת כי הוא היה צריך לעזוב?? כי זה המצב שהולך להיות אצלי, נורא קשה לי שהוא עוזב אותי ושהולכים להחליף לי אותו במישהו/מישהי אחרת..
אני לא רואה את עצמי עושה את התהליך הזה בלעדיו, קשה לי רק מעצם המחשבה הזאת....
אני יודעת שאני אפילו אתחיל להשוות, להתגעגע,
אני נורא אוהבת ומעריכה אותו!!! הוא פשוט פסיכולוג מדהים וכלכך רגיש, סבלן ויותר מזה הוא באמת אישיות, ונכון שהוא פסיכולוג וזה המקצוע שלו, אבל לא כל הפסיכולוגים אותו דבר, הם קודם כל בני אדם.. ועד שהצלחתי להיפתח מול בנאדם זה לא קל, אני אחת שלא מרגישה בנח עם אנשים גם כשהם בעלי מקצוע של מטפלים, אם רק יגידו משהו אחד קטן כגון שינוי בטון , הערה קטנה , זה יוריד לי את הביטחון ואני אתחיל להרגיש לא בנח, ומזה אני כלכך מפחדת, אני בחורה ממש רגישה וגם פגיעה, ואני רק לא רוצה להרגיש את התחושה הזאת בכלל, הפסיכולוג הנוכחי שלי תמיד נותן לי את התחושה הכי נוחה ובטוחה, לא חשבתי שאני ככה היקשר אליו, הוא פשוט נתן לי תחושה טובה שאני שכחתי שאני בתהליך טיפולי שזה בפני עצמו דבר קשה! אבל הוא פשוט עשה לי את זה הרבה יותר קל.. רק לדמיין את עצמי עושה את כל הדרך עד לשם בידיעה שזה כבר מישהו אחר עושה לי עצוב ממשש. הייתי חייבת לפרוק❤
למישהי קרה מקרה כזה או דומה עם הפסיכולוג שלו? ואני מדברת על פסיכולוג דווקא כי זה נושא ספציפי.
דבר שני, ולשאלה העיקרית שלי, ואני אשמח שדווקא מי שאצל פסיכולוג תענה לי על השאלה , האם זה פדיחה לשתף אותו בזה שזה קשה לי שהוא הולך לעזוב? הוא לא יודע אומשהוא כן מנחש, אבל לא דיברתי איתו על זה.