איך להיות יותר בוגרת

חכי לצבא

איך זה מתבטא?
תתחילי להסתובב עם אנשים בגילך מן הסתם זה דבר ראשון

את פשוט צריכה להתאפס ולהבין איפה את ילדותית בדפוס התנהגות שלך ותנסי להתנהג בצורה בוגרת יותר, זה תהליך זה לא לוקח ביום אחד

תדברי בצורה יותר בוגרת, עם סימני פיסוק. תבדילי בין אותיות "איתן" וזה הדברים האלו הקטנים שמשנים הרבה. בעיקר חשוב גם לא לעשות רעש הרבה ולהישאר יחסית "שקטה" כזה נונשלאנט.
חשוב לציין שאת צריכה להתאפס על עצמך ולא להישאר ילדה שצוחקת מאיזה 67..

ממה שאת כותבת את לא נשמעת לי לא בוגרת.
לבגרות אין קשר לסוג אנשים שאת מסתובבת איתם, אלא למנטליות שלך ואם יש לך יכולות כמו ניהול דיון, הבנה בסיסית של אחר, קבל דעות וכו' אלא הם תכונות שלומדים שמתבגרים והופכים לבוגרים.
ממש שכתבת, ולא כתבת הרבה, את לא בהכרח ילדותית
אבל אם את רוצה להיות בוגרת, את צריכה להתפתח מבחינה מנטלית באמצעות חוויות שאת חוויה בעצמך ולומדת מהם.
^ מה שאתה מתאר זה להיות שטותית ולא ילדותי. יש הבדל בין להיות בוגר אבל שטותי, לבין לא להיות שטותי, אבל לא בוגר.
שטותי זה הפך של רצינות.
ילדותי זה הפך של בגרות.
לצחוק מבדיחות 67 או לצחוק או וואטאבר לא הופך אותך לאדם לא בוגר. אפשר לעשות בדיחות פלוצים אבל להיות בוגר ולהיות מסוגל לנהל שיחה בוגרת עם אנשים עם דעות שונות.
היכולת לדבר בפסוק לא קשור לבגרות. זה שאדם מדבר בשפה גבוהה לא אומר שהוא בוגר.

שואל השאלה:
אני לא כזה יודעת להסביר איך זה מתבטא אבל בכללי יש לי התנהגות של ילדה בת 10 אני חסרת טאקט צעקנית אנרגטית שלא סותמת את הפה ובכללי זה הרבה מעבר אבל זה לא רק זה אני פשוט לא באמת יודעת לתאר את זה
ובא לי לשנות את זה אני רוצה להגיע למצב שבאמת אתבגר כבר מבחינת אופי בעיקר ומקווה ממש שהבנתם את הכוונה שלי

אז את חייבת להפסיק ולהתרחק מהיצר הזה שבך.. זה תהליך וזה לא קורה ברגע אבל את עדיין יכולה להתחיל עכשיו וזו הבחירה שלך לגמרי

מה שאני מבינה את מתנהגת בצורה שטותית אבל את רוצה להתנהג בצורה יותר רצינית
את צריכה פשוט לשנות הרגלים, אין לזה קשר למנטליות.
את יכולה פשוט להפסיק להיות אנרגטית, לחשוב יותר לפני שאת עושה משהו. לדבר יותר לאט ובקול יותר נמוך ורגוע. לדבר פחות, ובכללי להתנהג בצורה יותר רצינית כיאלו את על דוכן העדים בבית המשפט.
תעשי מה שאת מרגישה איתו בנוח, אבל זה מרגיש כיאלו את מנסה לדכא את התנהגות שלך, כיאלו את מנסה בכוח למחוק את הפלא של הילדות. לא שזה דבר רע אבל תחשבי אם את עושה את זה שאת מעוניינת בזה או כי את מרגישה שאת חייבת לעשות את זה כדי להשתלב בחברה וכדי שאנשים יתייחסו אלייך ברצינות.
אל תרגישי שאת צריכה לשנות את עצמך בשביל שייחסו אלייך יותר ברצינות ותחנקי את עצמך ואת האישיות האנרגטית שלך בשביל אחרים, את תאבדי את עצמך וחבל.
אם זאת לא הסיטואציה אז תהני

שואל השאלה:
תודה רבה !! לכולם !!!!

זה בסדר את בגיל צעיר עדיין

אני אוהבת שחברות שלי ילדותיות..כי כולן רציניים בעולם הזה, ולראות מישהו שצוחק יותר ומבין ש"מה זה משנה בעצם?" לדעתי זה הרבה יותר טוב מלחרוד על כלום...
אני בטוחה שאם היית חברה שלי הייתי שמחה להיות בסביבתך! אני אחת שמאוד חושבת יותר מידי, והדרך היחידה שבה אני מרגיעה את עצמי זה בני הדודים בני ה8-10 שלי. הם ילדותיים ושתוטניקים, ואני נותנת לעצמי להתפקע מצחוק לידם, לשיר שירים מוזרים, רק כי אני כל כך רוצה לחזור שוב לילדותיות שבי, ולא להיות כזאת רצינית כל הזמן. אם מישהו אומר לך שאת ילדותית את יכולה אולי להנמיך קצת פרופיל, להנמיך קצת את הקול, אבל תאמיני לי שמי שבאמת אוהב אותך ייראה את הטוב שבזה. אני חושבת שהיה לי שמח להסתובב עם חברה עם אופי כמו שלך. אז תעריכי את עצמך...ואני בטוחה שאת לא כזאת ילדותית, את סתם משתחררת.