מי שמדריך/ הדריכו בתנועת נוער כלשהי

מצטרפת לשאלה

אישית אני הדרכתי שבט יובל בבני עקיבא, השבט של הילדים עם הצרכים המיוחדים.
זה היה תפקיד מאוד דומה אבל עדיין שונה, כי אצלי אין ממש דבר כזה "יתבאסו" או לא כי מבחינתם העיקר שכיף להם.
אז האם זה כזה שונה מחניכים בשבטים רגילים? לא כל כך, גם הם רוצים שיהיה להם כיף, ההבדל היחיד הוא הסוג כיף שלהם. היום זה קצת יותר מורכב בגלל שילדים יותר מתמיד פחות אוהבים להקשיב לאנשים שמעליהם, אז מה עושים? זורמים עם זה, לדעתי הכי טוב זה לא לנסות לבוא ולדחוף רעיונות או פעולות אלא לזרום עם זה, זה יבוא עם הזמן, את צריכה להרגיש שהם סומכים עלייך ואז גם כשתבואי כזה ותעבירי להם פעולות שונות - הם יאהבו ויתחברו.
יש רעיון יפה שזה קצת כמו למשל הורים שיש להם תינוק, הם לא מצפים מהתינוק לדבר את השפה שלהם, הם לא אומרים לו לומר אבא אלא זורמים איתו כשהוא אומר דאדא, וככה הם מקרבים אותו לשפה האמיתית, השפה שלהם, וככה זה גם בהדרכה לדעתי (רק כמובן פחות תפקיד של חינוך כללי אלא ערכי ציונות וכזה).
מקווה שעזרתי (:
בהצלחה!

אני מדריכה בבני עקיבא את שבט נבטים, שזה שבט של ילדים קטנים יותר(ספיציפית אצלי זה סניף נפרד אז זה רק בנות, אז אולי זה שונה..) אני גם פחדתי מזה בהתחלה אבל באמת שבסופו של דבר הם ממש מסתכלים עלייך כדמות חיקוי בשבילם(כמובן שזה תלוי גיל) אבל בשלב מסויים בשנה הם מתרגלים אלייך ואת אליהם וזה הופך להיות כבר טבע שני וההדרכה באה לך בטבעיות והופכת להיות חלק ממך:) ובכללי מוזמנת לדבר בפרטי אם יש לך שאלות\מחשבות\חששות וכו' :) בהצלחה!