קרה לכם שראיתם מישהו או מישהו וממש רציתם להיות חברים שלהם (לא בקטע זוגי)

רציתי
לא השקעתי בזה מספיק כי לא היה לי ביטחון באותה תקופה

קרה לי שרציתי אבל לא השקעתי מאוד כי חברות אמיתית קורה ללא מאמץ, לא צריך בכוח

קרה לי אבל לא השקעתי בזה.

כן קרה לי הרבה, אפילו יותר מדי
לצערי אני משקיעה לפעמים באנשים הלא נכונים רק בגלל שעל פניו הם נראים מגניבים ואחלה של אנשים

כן
חברה שלי קראה לזה קראש אפלטוני

כן,ופשוט שחררתי כי הבנתי שהיא לא כזה בן אדם טוב כמו שהיא נראת

כן קרה לי
שחררתי, כי קשר מתבסס בסוף על הדדיות ומגיע להיות עם בן אדם שגם מעוניין בי ובחברה שלי

שואל השאלה:
איך משחררים?
אם מרגישים שהבן אדם השני גם מתעניין אבל לא מראה את זה בעקביות? איך אפשר לשחרר?

קרה לי למשל שבעיקר אנשים שהיו איתה הפרידו בנינו/ הרחיקו.
בסוף אתה צריך לדעת מה הערך שלך ולהבין שאי אפשר בכוח, ואם קשר לא טוב לך וכיף לך אז לא נמצאים בו
שיהיו אנשים אחרים וזה יעבור עם הזמן

כן אבל ניתקתי קשר כי היא ירדה עליי (גם בפנים מול פנים וגם מול קבוצת אנשים אחרים) ולא היה לה אכפת (מהמילים שלה,פשוט באמת אמרה שלא אכפת לה ושזאת הבעיה שלי שאני נפגעת). היא כנראה פשוט התחילה לקבל אותי כמובן מאליו וגם אמרה לי פעם אחת במפורש שהיא לא מתנהגת ככה לאף אחד אחר חוץ ממני,אז הבנתי שהיא פשוט בן אדם מגעיל ורעיל וניתקתי קשר. אני עד עכשיו מודה לעצמי ומתבאסת שלא עשיתי את זה קודם (היה חוסך לי לא מעט חוויות רעות כאלה),ועכשיו,אחרי משהו כמו שלושה חודשים בערך אני מרגישה הרבה יותר טוב ומשוחרר והכי שמחה עם ההחלטה הזאת למרות שלקח לי בערך חצי שנה/כמה חודשים של ההתנהגות הזאת שנהייתה חמורה יותר ויותר,כדי להבין שאני חייבת לסיים עם זה ולהתחיל לכבד את עצמי קודם כל.