6 תשובות
זה בדיוק מה שאני עוברת עכשיו אותה הפרעה והכול. הקטע הכי מבאס זה שאין עם מי לדבר ויש הרבה סטיגמה על ההפרעה הזו ספציפית. אני מצטערת שאת עוברת את זה אבל תהיי חזקה ותתרכזי בלטפל ולהתרכז בעצמך כי אנשים ישפטו לא משנה מה. את לא לבד ואני מאחלת לך בהצלחה
זו הקטנת ראש של אנשים ולדעתי אם חברה כזו תפסיק לדבר איתך בגלל זה (למרות שהיא מכירה את איך שאת מתנהגת בכללי) זה לטובתך
פשוט חיים את החיים כרגיל, האבחנה זה כולה כותרת זה לא משנה פתאום את איך שחיית עד עכשיו
אני מבינה אותך ברמות.
מאז שאני אובחנתי אני בכלל מרגישה שהדרדרתי והתחלתי להתחבר לאנשים עם אותה ההפרעה שמצד אחד זה מרגיש בטוח אבל זה די מבוי סתום
להבין שלכל בן אדם שלישי יש משהו, במיוחד במדינה הזאת. את פשוט לא רואה כי הם אנשים רגילים שנראים רגילים ומתפקדים, אבל יש כל כך הרבה עם חרדות, דיכאון, מאיה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית, או סי די ועוד. אנחנו פשוט לומדים לחיות
היי יקרה,
מהשיתוף שלך אפשר להרגיש כמה האבחנה שקיבלת לפני שבועיים עדיין מטלטלת אותך. גם אם חלק ממה שנאמר לא היה חדש עבורך, נשמע שעצם קבלת השם לאבחנה עוררה הרבה מחשבות, עצב וחשש מהאופן שבו אחרים יסתכלו עלייך.
התמונה שצירפת, של הדמות שעומדת מול החלון, מעבירה תחושה של התמודדות מאוד שקטה ובודדה. ומהדברים שכתבת עולה שאולי זו גם התחושה שמלווה אותך כרגע, במיוחד אחרי השיחה עם החברה, כשבמקום להרגיש מובנת, נשארת עם החשש שלא יראו אותך כפי שאת באמת.
לצד זה, מהמילים שלך גם עולה משהו נוסף. את מתארת שבשנים האחרונות הרגשת הרבה יותר טוב, עד כדי כך שהמפגשים עם הפסיכולוגית הפכו לפחות תכופים. נשמע שהדרך שעשית עד היום לא נעלמת בגלל האבחנה שקיבלת. גם אם כרגע קשה לראות את זה, אבחנה יכולה לתת שם לחלק מההתמודדות, אבל היא לא מגדירה את האישיות שלך, את הכוחות שלך או את מי שאת כאדם.
עצם זה שבחרת לשתף כאן מראה כמה חשוב לך למצוא מקום שבו תוכלי לדבר על כל מה שהאבחנה הזאת מעוררת בך, בלי לחשוש שישפטו אותך או יסתכלו עלייך אחרת. התחושות שאת מתארת ראויות להישמע, ואת לא חייבת להתמודד איתן לבד.
כמתנדבת בעמותת סה"ר אני מזמינה אותך להצטרף לצ'אט של העמותה.
אם תרצי תוכלי להמשיך ולשתף ולקבל תמיכה והקשבה.
יש שם אנשים שיקשיבו לך באופן אישי, חם ואנונימי.
את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך
שלך,
מתנדבת סה"ר.