כותבת בדמעות

יש סיבה שאת חושבת שהוא מתנהג ככה? צריכה עזרה או תמיכה או משהו?

תנסי לחזק ממש את הקשר עם אמא. תצאו מהבית לעשות דברים ביחד.
תמצאי עוגן להישען עליו. ככה עוברים תקופות נוראיות (במקרה הזה תקופה לצד אבא שלך - עם כמה שקשה לי כל כך להגיד את זה בתור אבא בעצמי).

welcome to the tuff world
העולם הזה מסריח וצריך להיות יותר חזקים ממנו
גם אם זה שנה או שנתיים או יותר את צריכה לזכור שזה רק זמן קצוב ואת לא שם לנצח

אני מצטער
אבל
לעבור כמה שיותר מהר ולדאוג לעצמך במקום אחר חדש

לא מגיע לך להרגיש את זה
מציע לך למצוא פסיכולוגית טובה במהירות,
לא מגיע לך להרגיש ככה ואת לא אשמה בכלום את צריכה להרגיש טוב

מכיר את זה מקרוב.
עברתי לגור לבד בגיל 20 כי לא הייתי מסוגל להיות בבית יותר.
הרבה לחץ אישי וכללי ירד ממני בחודש הראשון ומשם זה כבר נהיה עניין של הרגל.
אבל, חוץ מלעבור דירה, התעמתתי עם אבא שלי, הצבתי אותו במקומו ועשיתי עוד לא מעט דברים.
אני מדבר עכשיו עם לפחות 10 שנים של לגור לבד מוקדם-ההחלטה הכי טובה שיכולתי לעשות לעצמי.

וואיי זה נשמע ממש לא פשוט. קודם כל אם את צריכה אוזן קשבת אז באהבה רבה רבה. דבר נוסף כמו שאחרים ציינו ואמרו תנסי לצאת עם אמא שלך תעשו דברים שעושים לכן טוב. וגם תצאי את עם חברות ותעשי דברים שאת נהנת מהם.

באמת קשה אבל אולי אפשר לדבר איתו?
או את או ביוזמה משפחתית, כמובן בעדינות.
ויכול להיות שהוא פשוט בתקופה מסובכת עם עצמו גם בעבודה או משהו...

נשמע קשה אבל זה רק פוגע בו שהוא ככה ואת צריכה להבין את זה הייתי ממליצה לך לעבור מההורים כדי לא להתמודד עם התחושות האלה כי בן אדם לא אמור להרגיש ככה בבית של עצמו

רוצה לדבר בפרטי?

כאחד שהכיר כמה בנות ובנים שעברו את זה יש דירות כמו אולפנה כזו שזה ממש נחמד וגם מספקים שם טיפול נפשי כי בכל זאת זה טראומה והבנתי שזה מקומות טובים תבררי על אולפנות כאלה

היי, אני לא יודעת מי את ומה את עוברת בדיוק אבל שולחת חיבוק ענק וחזק, את אף פעם לא באמת לבד יש לך אהבה גדולה בך
חוץ מזה אני מזדהה עם הדברים שכתבת ועוברת תהליכים מול זה ואם תרצי לדבר את מוזמנת מאוד

את בצבא? בשירות לאומי? אני מכירה מלא אנשים שלעשות בסיס סגור או שירות לאומי במקום רחוק בדירה הציל אותם