תשובה אחת
קול הכותב שלי - תכנים, מזג, אופי, תכונות, איך שאנחנו כותבים זה איך שאנחנו חווים את העולם.
הגדה והראייה - showing telling and מותר להגיד לפעמים, אבל מוטב להראות. בחיים זה טוב לנתח דברים, אבל ספרות היא לא חדר טיפולים עם סיכומי "פגישה" - אנחנו רוצים לראות איך דברים קורים.
סאבטקסט - ]שיעור חשוב![ כל מה שמשתמע מהטקסט שהקורא יכול להבין כאדם אינטליגנטי, עדיף לא להסביר ולהאכיל בכפית. הסברים מיותרים הם "מעליבים".
גוף i - אני, הידע שלו מוגבל. מוציא מכלל גוף, הכי קרוב, הכי מעורר הזדהות, אך אין אפשרות לכתוב על דברים שנשגבים מדעתה של הדמות. טווח ראייה מאוד "מצומצם".
גוף ii - אתה, דיאלוגים, מכתבים, אינטימי לנמען, יכול להיות אך גם הקורא נמען. הרחקה מסויימת זו את, לא אני.
iii גוף נוכח - "הוא", גוף שניתן לקפוץ בו בין נקודות מבט. הנוכח הוא חלק מהסיפור, דמות פועלת בתוכו שמספרת על אחרים.
iii גוף נפקד - המספר הנפקד הוא יודע כל, מספר על אחרים, ולא קיים כדמות בתוכו. "אלוהים".
מבע משולב - מעבר בין גופים תוך כדי סיפור .
זרם התודעה ביני לביני. יותר גוף ראשון מגוף ראשון. אפשר גם בגוף שלישי. בעקרון, זה איך שאני הווה את הקיום כשאני בחלום בהקיץ, תוך כדי פעולה מונוטונית כשהראש נודד. פלואידיות של זכרון או מדיטציה.
זה סיכום סמסטריאלי (שחבר כתב) של קורס שעשיתי כשלמדתי.
הגדה והראייה - showing telling and מותר להגיד לפעמים, אבל מוטב להראות. בחיים זה טוב לנתח דברים, אבל ספרות היא לא חדר טיפולים עם סיכומי "פגישה" - אנחנו רוצים לראות איך דברים קורים.
סאבטקסט - ]שיעור חשוב![ כל מה שמשתמע מהטקסט שהקורא יכול להבין כאדם אינטליגנטי, עדיף לא להסביר ולהאכיל בכפית. הסברים מיותרים הם "מעליבים".
גוף i - אני, הידע שלו מוגבל. מוציא מכלל גוף, הכי קרוב, הכי מעורר הזדהות, אך אין אפשרות לכתוב על דברים שנשגבים מדעתה של הדמות. טווח ראייה מאוד "מצומצם".
גוף ii - אתה, דיאלוגים, מכתבים, אינטימי לנמען, יכול להיות אך גם הקורא נמען. הרחקה מסויימת זו את, לא אני.
iii גוף נוכח - "הוא", גוף שניתן לקפוץ בו בין נקודות מבט. הנוכח הוא חלק מהסיפור, דמות פועלת בתוכו שמספרת על אחרים.
iii גוף נפקד - המספר הנפקד הוא יודע כל, מספר על אחרים, ולא קיים כדמות בתוכו. "אלוהים".
מבע משולב - מעבר בין גופים תוך כדי סיפור .
זרם התודעה ביני לביני. יותר גוף ראשון מגוף ראשון. אפשר גם בגוף שלישי. בעקרון, זה איך שאני הווה את הקיום כשאני בחלום בהקיץ, תוך כדי פעולה מונוטונית כשהראש נודד. פלואידיות של זכרון או מדיטציה.
זה סיכום סמסטריאלי (שחבר כתב) של קורס שעשיתי כשלמדתי.
באותו הנושא: