אתםן משתפיםות את הפסיכולוג/ית שלכםן בפרטים של הטראומה שלכםן? וזה עוזר לכםן?

אין לי פסיכולוג אבל כאילו זה כל המטרה בפסיכולוג

אני שיתפתי וזה לא עזר לי

כשהייתי הולכת בעבר שיתפתי וזה כן עזר, הרגיש לי שלהריץ את הדברים בקול רם כמו שהם בראש שלי עזר לי לעכל

אני מנסה כמה שיותר בפרטים כי ככה הכי קל לה לעזור לי ולמצוא את הבעיה האמיתית

גם הפסיכולוגית שהלכתי אליה אנסה אותי

שיתפתי אותה , אבל לא ממש עזר

שואל השאלה:
כי המטפלת שלי יודעת בכללי על מה שקרה לי
אבל יש פרטים מסויימים של ממש תיאור של מה שקרה שאני לא מצליחה לספר

כשהייתה לי לא שיתפתי כי היו שולחים אותי למחלקה פסיכיאטרית

הייתה לי אבל היא רצתה שנפסיק להיפגש חחח וזה גם בגלל שהבנתי שבעיקרון הן מהנהנות בראש בזמן שאני מספרת דברים ואז אמרתי שאם אני אגיד לה משהו טראומתי היא תעשה כלום ותסתכל בשעון לראות מתי מסיימים אז

סיפרתי דברים כלליים, אבל לא סיפרתי פרטים ספציפיים, כי אני מפחדת שהיא תחשוב שאני מגזימה או עושה עליה מניפולציות כדי לקבל תשומת לב

אני כן
ולקח לי המון המון זמן
ואני לא הייתי מסוגלת להגיד בקול אז כתבתי לה
וזה מאוד מאוד עזר
אני לא האמנתי באמת שלפרוק זה כזה חשוב
אבל מסתבר שזה כן
אחרי שהצלחתי לעשות את זה, דברים התחילו להתקדם מהר יותר ולהשתפר.
אז אם את מתלבטת אז כן כדאי בהחלט
גם מקסימום אין לך שום דבר להפסיד ויש להם חיוב לסודיות ככה שלי זה הרגיש בנוח לשתף...

אני אישית כן
אבל כל בן אדם זה מה שנוח לו
בסוף מה שחשוב זה להרגיש בנוח ומה שעוזר לך