36 תשובות
כן בטח
כן.
כל מעשה טוב נחשב למצווה
ברור
להיות טוב לבריות זה הכי חשוב
כן, לדאוג לבריות
אין אלוהים אבל בהנחה שיש אני בטוח שזה לא מה שמעניין אותו
יש מצב
אנונימי
כן
נתינה ועזרה וחמלה אלה הדברים בין החשובים שיש.
אני למשל ראיתי בחור ישן ברחוב באמצע החורף והייתי במשמרת אז יצאתי לתת לו כמה שמיכות שהיו מיועדות לזריקה לזבל
האם בורא עולם אהב את זה? סביר להניח שכן, איך אני אדע את זה? ככל הנראה בעתיד
לא יודעת וזה נתון לדיון
בכל מקרה אם את עושה את זה כדאי שזה יבוא מרצון טוב ולא בשביל שיראו את זה, זה נוגע לכל דבר
שואל השאלה:
לגמרי מרצון טוב ולא סתם כדי שיראה
אבל האם אלוהים שופט אותי לטובה בגלל המעשה?
אנונימית
אם הוא היה קיים יש מצב
אמנם חתולי רחוב הם לא בבעלותך.. אבל יש ציווי מהתורה - כאשר יש ברשותך בעל חיים, קודם כל אתה צריך להאכיל אותו.
אחרי שהוא קיבל את האוכל שלו, אתה רשאי לאכול בעצמך.
אז כן יש הסתכלות כזו או אחרת על האכלת בעלי חיים, ולדאוג להם.. את מרחמת על ייצורים שהם לא כמוך וכמוני.
אם לא יהיה אוכל בפחים, יהיה להם קשה מאוד למצוא מזון.
"כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמיים"
זה עזרה לזולת אז כן
תלוי בכוונה
כן
אני מאכילה אותם ואלוהים לא אכפת לו
כן, אני גם מכירה רב שכל הזמן מאכיל חתולים וכלבים, הרב האהוב עלי אפילו כאגוניסטית..
את לא חייבת אבל זה כן מעשה מאוד יפה מבחינת ההלכה
אלוהים גם ראה את השואה, גירוש ספרד ואת ה- 7.10. מה זה משנה מה הוא רואה? האם יש לזה משמעות?
אני לא חושב, אני לא רואה את המשמעות... למה שזה יהיה משמעותי? הוא לא אדם, יש ערך בלעזור לאדם, אבל לעזור לחתול? חתול זו חיה פראית, בתור אדם שגר בדירת גן, חתול לא ימות אם לא תאכילו אותו, הוא ימצא ציפור ויאכל אותה. (מצאתי ציפורים מפורקות בחצר, הגיון פשוט מוביל למסקנה שהצגתי)
אנונימי
^^ האם אתה אתאיסט?
אנונימי
אני לא אתאיסט
אם הוא טרנצדנטי מוחלט בעיניך אתה אתאיסט בפועל, דה פקטו, למרות שרעיונית, דה יורה, אתה לא. מפני שאין השלכה מעשית לקיומו בעיניך.
אנונימי
זה משנה?
אם ל"אלוהים" לא אכפת אז את לא תאכילי אותם?
^^
האמונה היא קיום המצוות. אמונה בכוח היא לא אמונה, כי היא לא באה לידי מעשה דה פאקטו. בכל אופן, תקרא לי אתאיסט אם זה מרגיש לך נכון. אני ברוך השם מקיים את המצוות.
איזה ערך יש לקיום המצוות אם הא-ל טרנצדנטי?
אנונימי
אין ערך. זה עניין של רצון.
רצון של מי? מה הרצון? איך הרצון גורם לך לקיים מצוות? מה גורם לרצון?
אנונימי
הם בריותיו כמו שאתה בריאה שלו, במעשה כזה אתה מגדיל את האהבה והאחווה שלך

יש אפילו פרק תהילים שאומר שיש בלב כל יצור כמין תפילה כלפי אלוהים לאוכל ולקיום טוב אז יכול להיות שהמעשה הזה הוא תפילת הלב של בריאה כזאת או אחרת
^ יש גם פסוק שאומר שצריך לשרוף חיות. (קורבן עולה)
אנונימי
זה לא לשרוף זה להקריב, וזה לא חיות זה בהמה, תדייק.
נכון, יש קורבנות ו.. ?
איך אתה יודע שזה יותר טוב או פחות טוב לחיה ?
אתה יוצא מנקודת הסתכלות שאין אלוקות ואין מדרגות במציאות, אבל אפשר גם לומר להיפך, אם ישנם מדרגות במציאות שכל מדרגה היא קרובה יותר על האלוקות והקדשת החיים אל מי שנותן את החיים,היא דווקא מעלה ולא פחיתות ואז יוצא שאתה בעצם מעלה את הבהמה למקום יותר עליון מאשר שהיא הייתה על הארץ כי נתתה לה משמעות אלוקית

אם אתה סתם משחית אז זה באמת לשרוף וזה טוב אבל אם אתה עושה מעשה משמעותי יותר אז זה דווקא מוסיף טוב

אפשר לדון על זה אם תרצה
לא שואלים את הבהמה, היא לא מעניינת אף אחד עושים את זה כדי להתקרב בעצמנו לה'
אנונימי
ברורר מצווה
^^
מאיפה לך מה שאתה אומר ?
ברור המעניינת אותנו הבהמה והחיה אבל צריך להבין גם באיזה עולם ומהי המדרגה הרוחנית שהאדם מסוגל לטפס אליה בדור כזה או בדור אחר

כמו שהתורה מתארת שאחרי המבול נהיה מותר לבני אדם לאכול בשר מכיוון שנוצרה בנפש האדם תאווה לבשר מסיבות של התפתחות רוחנית, ואם לא היה מותר לו בשר חיה אז התאווה בנפש לא הייתה מבדילה בין בשר חיה לבשר אדם וקניבליזם היה מתפתח בחוג רחב
ובכן ישראל שתפקידו הוא הדבקות בה' ודרגותו הרוחנית שונה צריך עוד יותר לכוון את עצמו המאכל הבשר אל הדברים המוגדרים ככשרים כי להם יש נפש שכן מסוגלת לעשות את ההפרש
^ התורה אומרת בערך משהו בסגנון "אם קרה לאדם משהו או שהאדם רוצה להתקרב לה', שיקריב קרבן", אני לא זוכר בדיוק אבל אני זוכר שזה הרעיון, למילה להקריב ולמילה לקרב יש בעברית את אותה משמעות. אם המטרה היא לעזור לחיה או דבר בסגנון, היה צריך להתייחס לחיה, היה צריך להיות כתוב גם "ועל מנת להעלות את הדרגה הרוחנית של החיה" או משהו בסגנון.
אנונימי
נכון, זה נכתב בתורה שבעל פה ולא שבכתב -
נושאים כמו עולם הבא, עולמות עליונים קודש וחול מופיעים בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב כי זה לא מקומם שם
התורה שבכתב מדברת על האומה הישראלית והתפתחות הזהות שלה ולכן רק הטעמים הלאומיים והאנושיים מופיעים בה