למה יש אנשים שמוצאים נחמה בתחושת הריקנות והדיכאון?

אני חושב שרוב הזמן זה לא כיף ואחרונה אני מבין שהתחושה שאני נהנה ממנה לפעמים זה יותר מלנכוליה מאשר ריקנות
אני חושב שמלנכוליה ולעיצים גם דיכאון עוזרים לנו לעבד את הרגשות שלנו בצורה שונה מבדרך כלל בצורה פחות חיובית וזה מה שיכול להיות מנחם..

כי יש משהו נוח איפשהוא במקומות האלה שלא מצריך ממך להוכיח או לתת מעצמך מה שבדרך כלל קורה.

כי יש בזה משהו כלכך נוח בלהיות מסכן
זה ממש קל להיות מסכן וברע, וזה לגמרי קומפורט זון

כי אנשים מרגישים בנוח באזור הנוחות שלהם לדוגמא. אם אתה בודד תקופה ואז אחרי 3 שנים פתאום יש אנשים שרוצים לדבר איתך יכול להיות שתרגיש לא בנוח ושתרצה שהם יעזבו אותך ואתה תרצה את השקט שלך למרות שאתה מרגיש בודד

כי להיות בדיכאון זה נותן לאנשים פריבילגיות ללמה לא לעשות דברים ולהתקדם בחיים

שואל השאלה:
^אני לא חושבת שהבנת את השאלה שלי...