5 תשובות
כמובן! (:
בפרשת בלק כתוב "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" כלומר לבלעם הרשע יש כח נבואי גדול ושלמה המלך עליו השלום הדריך אותנו בקהלת "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" כלומר שבמציאות לכל דבר יש ניגודיות של טוב ורע ויוצא שבלעם הרשע ההפך ממשה רבינו אבל במסכת אבות אנחנו רואים שההשוואה היא לא בין בלעם למשה אלא בין בלעם לאברהם אבינו כמו שכתוב "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע"
לכאורה הניגודיות הזאת לא מובנת הרי אברהם שייך לעולם המידות והמוסריות ולעומתו בלעם שייך לעולם הנבואה אז למה חכמים מציינים דווקא את המידות הרעות של בלעם ולא את הרוחניות המקולקלת שלו שגרמה לו לקלל במקום לברך?
התורה מרמזת לנו על נקודות דימיון בין אברהם אבינו לבלעם הרשע לדוגמה "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ... וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" ואצל אברהם כתוב "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" וככה גם בשאר הפרשה יש הרבה ניגודיות בין אברהם לבלעם
אז באמת התשובה היא שבשורש הניגודיות של בלעם הוא אברהם אבינו כי המידות של בלעם היו מושחתות ומתוך כך ברובד הגלוי הכח הנבואי שלו נוצל לרעה והניגודיות שלו בחיצוניות היא מול משה רבינו ובשביל להבין את העניין הזה אנחנו צריכים לראות את היחס בין אברהם אבינו למשה רבינו
האבות הקדושים הם אלה שגרמו לעם ישראל לקבל את הסגולה הפנימית שלו כלומר בלי קשר למעשים שעם ישראל עושה בפועל עם ישראל הוא עם קדוש ורק מתוך זה שעם ישראל הוא עם קדוש יכול היה להופיע משה רבינו ובעצם יוצא שמשה רבינו הוא כביכול קומה שבנויה ממש על האבות הקדושים
מהדבר הזה שמשה רבינו הוא קומה מעל האבות הקדושים מבינים שהתורה כולה באה רק על גבי הקומה של המידות הטובות והישרות ובלי מידות טובות וישרות חס וחלילה יש קלקול והתורה של האדם רק תעשה נזק וזה כמו שכתוב בגמרא "דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא" כלומר אם הולכים מהצד הימני של התורה כלומר מהכיוון הטוב - היא סם חיים ולעומת זאת אם הולכים מהצד השמאלי כלומר מהכיוון הרע שלה - היא סם המוות וכמובן התורה עצמה לא מקולקלת או רעה אלא הגורם לאותו סם מוות זה האישיות הרעה של לאדם
מי שיש לו בסיס של מידות טובות יכול לזכות בנבואה כי הנבואה מעצימה את הכח של האדם ואם האדם מעצמו בעל מידות טובות הקדוש ברוך הוא יתן לו כח להשפיע עוד יותר טוב על העולם ואת זה אנחנו רואים ממנהיגי ישראל כמו משה רבינו שרדף אחרי הגדי שברח מהעדר שלו וכמו דוד המלך שהציל את הצאן שלו מהאריה המסירות הזאת של משה רבינו ודוד המלך היא סימן מובהק לכך שאת עוצמת המנהיגות הם ינצלו רק לעשייה טוב
מכאן אנחנו לומדים לעבודת השם שלנו שאסור לנו לזלזל בעבודת המידות למרות הקושי הגדול בגלל שהיא הבסיס להכל ובה האדם נבחן על ידי המעשים היומיומיים שלנו ומתוך זה שהמידות שלנו יהיו מתוקנות אנחנו נצליח ונזכה להגיע לקדושה ולטהרה עצומה
שבעזרת השם נזכה לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת בלק כתוב "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" כלומר לבלעם הרשע יש כח נבואי גדול ושלמה המלך עליו השלום הדריך אותנו בקהלת "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" כלומר שבמציאות לכל דבר יש ניגודיות של טוב ורע ויוצא שבלעם הרשע ההפך ממשה רבינו אבל במסכת אבות אנחנו רואים שההשוואה היא לא בין בלעם למשה אלא בין בלעם לאברהם אבינו כמו שכתוב "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע"
לכאורה הניגודיות הזאת לא מובנת הרי אברהם שייך לעולם המידות והמוסריות ולעומתו בלעם שייך לעולם הנבואה אז למה חכמים מציינים דווקא את המידות הרעות של בלעם ולא את הרוחניות המקולקלת שלו שגרמה לו לקלל במקום לברך?
התורה מרמזת לנו על נקודות דימיון בין אברהם אבינו לבלעם הרשע לדוגמה "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ... וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" ואצל אברהם כתוב "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" וככה גם בשאר הפרשה יש הרבה ניגודיות בין אברהם לבלעם
אז באמת התשובה היא שבשורש הניגודיות של בלעם הוא אברהם אבינו כי המידות של בלעם היו מושחתות ומתוך כך ברובד הגלוי הכח הנבואי שלו נוצל לרעה והניגודיות שלו בחיצוניות היא מול משה רבינו ובשביל להבין את העניין הזה אנחנו צריכים לראות את היחס בין אברהם אבינו למשה רבינו
האבות הקדושים הם אלה שגרמו לעם ישראל לקבל את הסגולה הפנימית שלו כלומר בלי קשר למעשים שעם ישראל עושה בפועל עם ישראל הוא עם קדוש ורק מתוך זה שעם ישראל הוא עם קדוש יכול היה להופיע משה רבינו ובעצם יוצא שמשה רבינו הוא כביכול קומה שבנויה ממש על האבות הקדושים
מהדבר הזה שמשה רבינו הוא קומה מעל האבות הקדושים מבינים שהתורה כולה באה רק על גבי הקומה של המידות הטובות והישרות ובלי מידות טובות וישרות חס וחלילה יש קלקול והתורה של האדם רק תעשה נזק וזה כמו שכתוב בגמרא "דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא" כלומר אם הולכים מהצד הימני של התורה כלומר מהכיוון הטוב - היא סם חיים ולעומת זאת אם הולכים מהצד השמאלי כלומר מהכיוון הרע שלה - היא סם המוות וכמובן התורה עצמה לא מקולקלת או רעה אלא הגורם לאותו סם מוות זה האישיות הרעה של לאדם
מי שיש לו בסיס של מידות טובות יכול לזכות בנבואה כי הנבואה מעצימה את הכח של האדם ואם האדם מעצמו בעל מידות טובות הקדוש ברוך הוא יתן לו כח להשפיע עוד יותר טוב על העולם ואת זה אנחנו רואים ממנהיגי ישראל כמו משה רבינו שרדף אחרי הגדי שברח מהעדר שלו וכמו דוד המלך שהציל את הצאן שלו מהאריה המסירות הזאת של משה רבינו ודוד המלך היא סימן מובהק לכך שאת עוצמת המנהיגות הם ינצלו רק לעשייה טוב
מכאן אנחנו לומדים לעבודת השם שלנו שאסור לנו לזלזל בעבודת המידות למרות הקושי הגדול בגלל שהיא הבסיס להכל ובה האדם נבחן על ידי המעשים היומיומיים שלנו ומתוך זה שהמידות שלנו יהיו מתוקנות אנחנו נצליח ונזכה להגיע לקדושה ולטהרה עצומה
שבעזרת השם נזכה לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
ממליצה לך לראות סרטון של פאנץ' מהפרשה!
שבת שלום❤
שבת שלום❤
צריך להתייחס למצב הקיים. ולפי מה שרשמתי בביו שלי:
אתם שואלים אם לומדי התורה הם חלק מהעם. אתם מטילים ספק בשייכותם, קוראים להם אויבים, כותבים תגובות אנטישמיות ברחבי המדיה ומדברים בשם היהדות מבלי להכיר לעומק את יסודותיה. אבל האם עצרתם פעם לשאול את עצמכם שאלה הפוכה? האם ייתכן שדווקא אלו הדבקים בתורה, במסורת ובזהות היהודית מייצגים רצף של אלפי שנות קיום יהודי, בעוד שאנחנו התרחקנו מהשורשים עד שכמעט שכחנו מי אנחנו?
קל לשאול מי תורם יותר, קשה יותר לשאול מה הפך אותנו לעם מלכתחילה. הרי עם ישראל לא נולד מצבא, ממפלגה או ממדינה, הוא נולד מתוך הקדוש ברוך הוא, התורה, אמונה, מורשת וזהות שעברו מדור לדור. לפני ששואלים אם לומדי התורה הם חלק מהעם, אולי צריך לשאול עד כמה אנחנו עדיין מחוברים לאותה זהות שבזכותה אנחנו נקראים יהודים.
אתם שואלים אם החרדים הם חלק מעם ישראל. אבל האם שאלתם פעם את עצמכם אם אתם עדיין מחוברים למה שהפך את עם ישראל לעם ישראל? אולי במקום לשאול אם הם שייכים לעם, צריך לשאול עד כמה אתם התרחקתם ממנו.
האירוניה היא שמי שמחזיק בתורה ובמסורת של אלפי שנים נדרש להוכיח שהוא חלק מהעם, בעוד שמי שהתנתק מהן בטוח שאין בכלל מה להוכיח.
ואני ממשיך ממה שכתוב, מאמינים יקרים, יהודים, אל תשכחו מה זה התורה, מה זה ללמוד תורה כמו שכתוב: אֵין אֻמָּתֵנוּ אֻמָּה אֶלָּא בְּתוֹרוֹתֶיהָ. "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסידים העולם עומד" "לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"
אנחנו לא יכולים להתקיים רק על פי צבא:
וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. יח וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה
התורה, הקיום המצוות, הלימוד, הפלפולים, ההלכות, התפילות, זה המגן האמיתי של עם ישראל אסור לנו לשכוח את זה אפילו לרגע.
מה קרה לכל אורך ההיסטוריה? למה היו אסונות בעם ישראל? כי עם ה' הפסיק לשמור על התורה ועל המצוות, אנחנו חלק מהתורה, אנחנו כמו חוק בתורה, אם לא נלך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, האויבים ישיגו אותנו, וירדפו אותנו.
הדור הנוכחי, לא מכיר במושג, בהבנה, מה זה ההיסטוריה של עם ישראל, שכחו מה זה להיות יהודים. הם יודעים רק מה זה צבא, כוחי ועוצם ידי, זה יותר גרוע בלזלזל בספר של הזהות שלך וההיסטוריה שלך ומה שמאחד אותך כעם מאשר לצאת על מישהו שלא מתגייס, או להאמין שרק הצבא הוא זה שמציל!
אנא מכם, אל תושפעו מהמדיה, ומהתקשורת ומכל מה שעושים על החרדים, אני לא אומר שהם מושלמים ב-100%, כל מגזר צריך לעשות בדק בית ולהשתפר בתור יהודים. לעשות תשובה על מעשינו, לשוב אל ה', לחזור אל דרכיו.
מתוך הספר חיל השם:
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כ"ו).
אז מתקיימת ההבטחה:
"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב.
וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב."
(ויקרא כ"ו, ו'-ח')
אמר חזקיהו המלך: בזמני כולם צדיקים, יראי שמים ועמלים בתורה, וקיימנו את התורה כולה. עמדנו בברית עם הקב"ה, ולכן אני מצפה ומאמין שבורא עולם יקיים את חלקו בהבטחה. ואכן, הישועה לא איחרה לבוא.
ראינו דוגמה מופלאה לכך כפי שמתואר בתנ"ך (מלכים ב', פרקים י"חי"ט) ובגמרא (סנהדרין צ"ה ע"ב): בתקופתו של חזקיהו המלך הייתה מציאות שבה עם ישראל היה שקוע בתורה ובקדושה. על פי דברי חז"ל, עיקר כוחו היה בזכות התורה והאמונה, ובסופו של דבר באה ישועה גדולה מן השמים על מחנה אשור.
כך מלמדים המקורות על כוחה של התורה ועל גודל מעלתם של העוסקים בה.
לאור זאת, מי שטוען שגם אם כולם ילמדו תורה עדיין צריך את הצבא, הרי הוא כופר, כופר במילים מפורשות של התורה הקדושה.
וכך גם מבטיח לנו שלמה המלך במשלי (ט"ז, ז'):
"בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ."
כלומר, שהבעיה שלך היא עם הקב"ה, לא עם הערבים.
הבעיה היא אנחנו, כי חרדים שוברים חלון לאישה חילונית, כי אישה חילונית לא שומרת שבת, כי פלוני מגיב בפייסבוק "דרוס כל דוס" חס ושלום. כל אחד צריך לעשות בדק ביק. והכי חמור, שלא תהיה מלחמת אחים. אבל אפשר להבין למה החרדים עושים את ההפגנות האלו, אסור לגעת בתלמידי חכמים ותלמידי ישיבות.
אתם שואלים אם לומדי התורה הם חלק מהעם. אתם מטילים ספק בשייכותם, קוראים להם אויבים, כותבים תגובות אנטישמיות ברחבי המדיה ומדברים בשם היהדות מבלי להכיר לעומק את יסודותיה. אבל האם עצרתם פעם לשאול את עצמכם שאלה הפוכה? האם ייתכן שדווקא אלו הדבקים בתורה, במסורת ובזהות היהודית מייצגים רצף של אלפי שנות קיום יהודי, בעוד שאנחנו התרחקנו מהשורשים עד שכמעט שכחנו מי אנחנו?
קל לשאול מי תורם יותר, קשה יותר לשאול מה הפך אותנו לעם מלכתחילה. הרי עם ישראל לא נולד מצבא, ממפלגה או ממדינה, הוא נולד מתוך הקדוש ברוך הוא, התורה, אמונה, מורשת וזהות שעברו מדור לדור. לפני ששואלים אם לומדי התורה הם חלק מהעם, אולי צריך לשאול עד כמה אנחנו עדיין מחוברים לאותה זהות שבזכותה אנחנו נקראים יהודים.
אתם שואלים אם החרדים הם חלק מעם ישראל. אבל האם שאלתם פעם את עצמכם אם אתם עדיין מחוברים למה שהפך את עם ישראל לעם ישראל? אולי במקום לשאול אם הם שייכים לעם, צריך לשאול עד כמה אתם התרחקתם ממנו.
האירוניה היא שמי שמחזיק בתורה ובמסורת של אלפי שנים נדרש להוכיח שהוא חלק מהעם, בעוד שמי שהתנתק מהן בטוח שאין בכלל מה להוכיח.
ואני ממשיך ממה שכתוב, מאמינים יקרים, יהודים, אל תשכחו מה זה התורה, מה זה ללמוד תורה כמו שכתוב: אֵין אֻמָּתֵנוּ אֻמָּה אֶלָּא בְּתוֹרוֹתֶיהָ. "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסידים העולם עומד" "לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"
אנחנו לא יכולים להתקיים רק על פי צבא:
וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. יח וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה
התורה, הקיום המצוות, הלימוד, הפלפולים, ההלכות, התפילות, זה המגן האמיתי של עם ישראל אסור לנו לשכוח את זה אפילו לרגע.
מה קרה לכל אורך ההיסטוריה? למה היו אסונות בעם ישראל? כי עם ה' הפסיק לשמור על התורה ועל המצוות, אנחנו חלק מהתורה, אנחנו כמו חוק בתורה, אם לא נלך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, האויבים ישיגו אותנו, וירדפו אותנו.
הדור הנוכחי, לא מכיר במושג, בהבנה, מה זה ההיסטוריה של עם ישראל, שכחו מה זה להיות יהודים. הם יודעים רק מה זה צבא, כוחי ועוצם ידי, זה יותר גרוע בלזלזל בספר של הזהות שלך וההיסטוריה שלך ומה שמאחד אותך כעם מאשר לצאת על מישהו שלא מתגייס, או להאמין שרק הצבא הוא זה שמציל!
אנא מכם, אל תושפעו מהמדיה, ומהתקשורת ומכל מה שעושים על החרדים, אני לא אומר שהם מושלמים ב-100%, כל מגזר צריך לעשות בדק בית ולהשתפר בתור יהודים. לעשות תשובה על מעשינו, לשוב אל ה', לחזור אל דרכיו.
מתוך הספר חיל השם:
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כ"ו).
אז מתקיימת ההבטחה:
"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב.
וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב."
(ויקרא כ"ו, ו'-ח')
אמר חזקיהו המלך: בזמני כולם צדיקים, יראי שמים ועמלים בתורה, וקיימנו את התורה כולה. עמדנו בברית עם הקב"ה, ולכן אני מצפה ומאמין שבורא עולם יקיים את חלקו בהבטחה. ואכן, הישועה לא איחרה לבוא.
ראינו דוגמה מופלאה לכך כפי שמתואר בתנ"ך (מלכים ב', פרקים י"חי"ט) ובגמרא (סנהדרין צ"ה ע"ב): בתקופתו של חזקיהו המלך הייתה מציאות שבה עם ישראל היה שקוע בתורה ובקדושה. על פי דברי חז"ל, עיקר כוחו היה בזכות התורה והאמונה, ובסופו של דבר באה ישועה גדולה מן השמים על מחנה אשור.
כך מלמדים המקורות על כוחה של התורה ועל גודל מעלתם של העוסקים בה.
לאור זאת, מי שטוען שגם אם כולם ילמדו תורה עדיין צריך את הצבא, הרי הוא כופר, כופר במילים מפורשות של התורה הקדושה.
וכך גם מבטיח לנו שלמה המלך במשלי (ט"ז, ז'):
"בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ."
כלומר, שהבעיה שלך היא עם הקב"ה, לא עם הערבים.
הבעיה היא אנחנו, כי חרדים שוברים חלון לאישה חילונית, כי אישה חילונית לא שומרת שבת, כי פלוני מגיב בפייסבוק "דרוס כל דוס" חס ושלום. כל אחד צריך לעשות בדק ביק. והכי חמור, שלא תהיה מלחמת אחים. אבל אפשר להבין למה החרדים עושים את ההפגנות האלו, אסור לגעת בתלמידי חכמים ותלמידי ישיבות.
את הפרשת שבוע
אשרייך❤
אשרייך❤
פרשת השבוע פרשת בלק
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כ"ב, כ"ח)
בפרשה שלנו בלק מלך מואב שוכר את בלעם כדי לקלל את עם ישראל. בלעם יוצא לדרך כשהוא רוכב על האתון שלו.
באמצע הדרך האתון רואה את מלאך ה' עומד מולה עם חרב שלופה. האתון נבהלת וסוטה מן הדרך כדי להציל את בלעם.
בתגובה בלעם מכה אותה שלוש פעמים:
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים... הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר: לֹא" (במדבר כ"ב, כ"ח - ל')
האתון אומרת לבלעם: הרי אני האתון שלך ששירתה אותך כל החיים בנאמנות. האם אי פעם סיכנתי אותך?
האתון רצתה להראות לבלעם את כפיות הטובה שלו. בטעות אחת שלה הוא שכח את כל הטובות שעשתה למענו במשך כל השנים.
בעל 'ספר החינוך' מסביר את מעלת הכרת הטוב:
מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּכִּיר וְיִגְמֹל חֶסֶד לְמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה, וְלֹא יִהְיֶה נָבָל וּמִתְנַכֵּר וּכְפוּי טוֹבָה, שֶׁזּוֹ מִדָּה רָעָה וּמְאוּסָה בְּתַכְלִית לִפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. וְשֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵם סִבַּת הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל עֲבוֹדָה וְתוֹעֶלֶת שֶׁיּוּכַל, כִּי הֵם הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם, גַּם יָגְעוּ בּוֹ כַּמָּה יְגִיעוֹת בְּקַטְנוּתוֹ. וּכְשֶׁיִּקְבַּע זֹאת הַמִּדָּה בְּנַפְשׁוֹ, יַעֲלֶה מִמֶּנָּה לְהַכִּיר טוֹבַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא... וְשֶׁהוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, וְסִפֵּק צְרָכָיו כָּל יָמָיו... וְנָתַן בּוֹ נֶפֶשׁ יוֹדַעַת וּמַשְׂכֶּלֶת... וְיַעֲרִיךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה רָאוּי לְהִזָּהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא. (ספר החינוך, מצווה ל"ג)
ספר החינוך מלמד אותנו שהכרת הטוב היא תכונה שצריך לעבוד עליה קודם כל כלפי האנשים הקרובים אלינו, כגון ההורים והחברים. כאשר נתרגל להכיר להם טובה, נוכל לעלות שלב ולהכיר טובה גם לבורא עולם על כל הטובות שהוא נותן לנו.
לפעמים גם אנחנו נופלים לטעות של בלעם. כאשר אדם קרוב שעזר לנו במשך שנים עושה טעות אחת קטנה, אנחנו מיד מתעצבנים, כועסים ושוכחים את כל השנים שבהן עזר לנו במסירות.
הפרשה וספר החינוך מלמדים אותנו להרגיל את עצמנו להסתכל בעין טובה על האנשים שסביבנו. גם כשהם טועים או פוגעים בנו, נזכור את כל החסדים והטובות שעשו איתנו במשך השנים.
ובמיוחד ברגעי קושי שאנחנו עוברים בחיים, נזכור את החסדים והטובות שבורא עולם נותן לנו מרגע שנולדנו ועד היום.
ועל זה אנחנו אומרים כל שבת בתפילת שחרית:
"אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבֵּי רִבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ" (מתוך תפילת "נשמת כל חי")
----------------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כ"ב, כ"ח)
בפרשה שלנו בלק מלך מואב שוכר את בלעם כדי לקלל את עם ישראל. בלעם יוצא לדרך כשהוא רוכב על האתון שלו.
באמצע הדרך האתון רואה את מלאך ה' עומד מולה עם חרב שלופה. האתון נבהלת וסוטה מן הדרך כדי להציל את בלעם.
בתגובה בלעם מכה אותה שלוש פעמים:
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים... הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר: לֹא" (במדבר כ"ב, כ"ח - ל')
האתון אומרת לבלעם: הרי אני האתון שלך ששירתה אותך כל החיים בנאמנות. האם אי פעם סיכנתי אותך?
האתון רצתה להראות לבלעם את כפיות הטובה שלו. בטעות אחת שלה הוא שכח את כל הטובות שעשתה למענו במשך כל השנים.
בעל 'ספר החינוך' מסביר את מעלת הכרת הטוב:
מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּכִּיר וְיִגְמֹל חֶסֶד לְמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה, וְלֹא יִהְיֶה נָבָל וּמִתְנַכֵּר וּכְפוּי טוֹבָה, שֶׁזּוֹ מִדָּה רָעָה וּמְאוּסָה בְּתַכְלִית לִפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. וְשֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵם סִבַּת הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל עֲבוֹדָה וְתוֹעֶלֶת שֶׁיּוּכַל, כִּי הֵם הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם, גַּם יָגְעוּ בּוֹ כַּמָּה יְגִיעוֹת בְּקַטְנוּתוֹ. וּכְשֶׁיִּקְבַּע זֹאת הַמִּדָּה בְּנַפְשׁוֹ, יַעֲלֶה מִמֶּנָּה לְהַכִּיר טוֹבַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא... וְשֶׁהוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, וְסִפֵּק צְרָכָיו כָּל יָמָיו... וְנָתַן בּוֹ נֶפֶשׁ יוֹדַעַת וּמַשְׂכֶּלֶת... וְיַעֲרִיךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה רָאוּי לְהִזָּהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא. (ספר החינוך, מצווה ל"ג)
ספר החינוך מלמד אותנו שהכרת הטוב היא תכונה שצריך לעבוד עליה קודם כל כלפי האנשים הקרובים אלינו, כגון ההורים והחברים. כאשר נתרגל להכיר להם טובה, נוכל לעלות שלב ולהכיר טובה גם לבורא עולם על כל הטובות שהוא נותן לנו.
לפעמים גם אנחנו נופלים לטעות של בלעם. כאשר אדם קרוב שעזר לנו במשך שנים עושה טעות אחת קטנה, אנחנו מיד מתעצבנים, כועסים ושוכחים את כל השנים שבהן עזר לנו במסירות.
הפרשה וספר החינוך מלמדים אותנו להרגיל את עצמנו להסתכל בעין טובה על האנשים שסביבנו. גם כשהם טועים או פוגעים בנו, נזכור את כל החסדים והטובות שעשו איתנו במשך השנים.
ובמיוחד ברגעי קושי שאנחנו עוברים בחיים, נזכור את החסדים והטובות שבורא עולם נותן לנו מרגע שנולדנו ועד היום.
ועל זה אנחנו אומרים כל שבת בתפילת שחרית:
"אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבֵּי רִבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ" (מתוך תפילת "נשמת כל חי")
----------------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/