אני בוכה ואני כל כך מרגישה רע

זה פשוט חוויות מצטברות אבל בעיקר המשפחה.. הם תמיד לא פה בשבילי, זה עלול להשמע ילדותי אבל זה באמת המצב וזה קשה.. הם תמיד נגדי, תמיד כועסים, ועם כמה שהכל מדאגה זה מחרפן ורק מרחיק
אני באמת באמת לא יכולה יותר עם התחושה החנוקה הזאת. אחותי הגדולה חתיכת דוחה ולא מסוגלת להסיע אותי לאף מקום, לא משנה מה. כשנתקעתי בתא היא ניתקה לי בשיחה, לפני שעה התקשרתי אליה ביקשתי ממנה שתסיע אותי אבל היא לא הייתה מוכנה
ולמה? למה למען השם אני צריכה להתחנן בפני אחותי הגדולה שתסיע אותי אם אין לי קווים או שאני בבעיה? ואחכ היא אומרת שהיא באמת פה בשבילי
בתח* שלי פה בשבילי
אני לא מסוגלת
באמת באמת קשה לי ונמאס לי כבר להיות בבית הזה. אני מודה עליהם אבל אני כל כך שונאת אותם בו"ז. אני לא יודעת מה מטרת השאלה הזו