אתם מסכימים עם זה?

אישית אני חולקת על זה מאוד. בתור בן אדם מאמין יש דברים שהם נכונים ויש דברים שהם לא. לרצוח בן אדם זה דבר שלא משנה איך תנסה להצדיק אותו הוא עדיין יהיה לא בסדר כי לקחת חיים של אדם אחר וזה משהו שאלוקים אסר. ונכון שאם מישהו לא מאמין בזב ובעיניו הכל נתון לפרשנות אז ברור שגם הרעיון הבסיסי של מוסר יכול להפסיק להתקיים. עולם בלי אמונה הוא עולם שבקלות לא חייב חוקים.

אכן, המוסר הוא דבר חברתי, וחברה היא פשוט איגוד של הרבה סובייקטים, כלומר שזה דבר סובייקטיבי.
הוא גם יכול להיות גנטי, אבל זה לא הופך אותו לאבסולוטי, זה הופך אותו לכך שיש לנו נטייה טבעית אליו בגלל שאריות אבוציונליות מיותרות מתקופות בהם הוא היה נצרך להישרדות שלנו, כשגם הנטייה שלנו להישרדות מיותרת, אבל אנחנו עדיין שורדים ומקדשים את החיים. בערך כמו שיש לנו עצם הזנב.

זה לא משנה את העובדה שיש לנו בגלל הנ'ל נסיבות פסיכולוגיות, והם מספיקות בכדי שנלך לפיהם. אמנם לאדם שאין לו את אותם נסיבות פסיכולוגיות, אין לו סיבה באמת להתייחס לשון פרט מהמוסר.

[ואני אומר את זה גם כאדם דתי, אין הכרח שהמצוות הם 'טוב ורע' אובייקטיבי אלא פסיכולוגי, כלומר שנטע בנו הבורא בחלקם טבע פסיכולוגי שהם יהיו טובות גם בעינינו, אבל אפשרי שלפניו הכל שווה, אלא שעם כל זאת הוא נתן לנו מערכת הוראות. נעשה כמותם- מה טוב, לא נעשה כמותם- מה טוב גם כן. ושכר ועונש? תחליפו בלקסיקון אותם פשוט למילה אחת שנקראת 'תוצאה', זה שלפעמים אנחנו לא אוהבים תוצאות מסויימות ואנחנו קוראים להם עונשים, זה לא אומר שמבחינת הבורא יש הבדל ביניהם לבין השכר שאנחנו קוראים לו טוב, כי אפשר שהכל שווה לפניו. אכן זה מספיק בכדי שנפעל לפי הפסיכולוגיה הזו, אך אדם שאין לו אותה, אין לו, ולא נוכל לטעון על רוצח שהוא רע, נוכל לטעון שסובייקטיבית הוא רע].