אם הכל אצלי בסדר, למה אני עדיין לא בסדר?

כי הנפש שלך טרודה למרות שהיא לא אמורה להיות

הנפש פועלת בדרכים נסתרות

לפעמים לא צריך להיות סיבה לא להיות בסדר):

למשל לילות שקשה להירדם זה גורם לך לחשוב אולי משהו בי עדיין לא שלם. שום דבר אף פעם לא שלם וזה היופי

שואל השאלה:
^^^^אני יודעת, השאלה שלי היא למה

שאלת חיי

כי גם כשהכל בסדר, לפעמים יש משהו שמכביד כמו מחסור במשהו או אפילו דברים מהעבר שלא השלמת איתם. את לא באמת צריכה סיבה להיות קצת מדוכדכת

כי העולם הפנימי שלך לא בסדר

אירועים מהעבר מעצבים את הנפש בהווה
הנפש היא מכלול הדברים שקרו לך בעיקר כאלה שאת כבר לא זוכרת
וכנראה ההנחה הראשונית שלך לגבי עצמך מוטעית הרי רובנו כאנשים, רובנו לא בסדר, רובנו מונעים מהלא מודע, מאגו מיצרים ומדחפים
זה תהליך מאוד ארוך, באמת להיות בסדר
מעטים האנשים שבסדר עם עצמם
גם הגדולים והחכמים נאבקו רבות אחר רדיפת הטוב

אם תתארי מה את מרגישה שלא בסדר איתך
יהיה יותר קל לעזור לך להבין מה מונע ממך מלהגיע למקום שליו יותר

שואל השאלה:
אני מתגעגעת לאנשים שלא בחיי יותר
לא חושבת שאי פעם אשלים עם זה שלא נחזור לקשר

אני מצטערת לשמוע

גם אני בעצמי התמודדתי בעבר עם אובדן
יש משהו בחוסר שנפער, כשהאדם שאליו נקשרת עוזב, זה חלל שמאוד קשה למלא אותו
אז אנחנו נוטים לשמור את האנשים האלה בתוך חלק גדול בנפש כדי שהם ימשיכו להישאר איתנו
אנחנו נאחזים בכאב ובגעגוע בגלל פחד כבד מההיפרדות, מהוויתור, כי אז ניאלץ להודות שהם כבר לא איתנו יותר
הרבה פעמים אנחנו גם נאחזים בפנטזיה של מה היה יכול לקרות אם הדברים היו קורים אחרת
אבל זו אשליה והדרך היחידה היא הדרך הקשה והיא להיעצב, להתאבל על כך שלא יחזרו

יש לנו, המתאבלים, נטייה לחכות שנרגיש טוב יותר כדי להתחיל לחיות אבל לא חייב להרגיש בסדר כדי להתחיל דברים קטנים
זה תהליך הדרגתי וההיפרדות תקרה בעצמה
אם תנסי לקבל את הדברים, להעצב עליהם, ובאותה עת להחליט שאת משחררת אותם
להבין שהם חלק ממה שעיצב אותך, את נפשך הייחודית והעמוקה, להודות להם על כך ולחיות את חייך

העיסוק באובדן תמיד ישמור את אותם אנשים בתוכך וזה מה שמוביל לבור הריקני והעמוק שאני מתארת לעצמי שאת שוהה בו
זה תהליך ואני בעצמי לא מצליחה לקיים את הנאמר במלואו
אבל זה סה"כ פחד שצריך להתגבר עליו
ואת צריכה המון אמונה והמון אהבה
קודם כל מול עצמך
אני יודעת שזה נשמע קצת כמו חרטוט שכל של מנטורים לאהבה עצמית
ואני בעצמי טיפוס פסימי אבל את צריכה להרגיש ראויה לחיות נסיכה
אלה חיים קשים, את צריכה לרצות להגיע למקום טוב יותר
ואסור לך בשום אופן להשלים עם התחושה השקרית שהטוב לא יגיע

אני איתך בזה

זכרי גם להיות נחמדה לעצמך ולמצוא שמחה בדברים הפשוטים.
נוח לו לאדם לשקוע בהרגלים בסיבובים שמביאים לאותה נקודה בנקודות ריקות בישיבה על אותה רצפה העגול אותו עגול ונוח לו לאדם לשבת שם ולומר את הדברים שאמרו לפניו ולומר את המילים בלי שום כוונה ולשתות ולאכול ולרוץ ולעבוד ולדבר את הדברים העגולים הריקים נוח לו לאדם
אבל אותו אדם לא נברא

כי אולי את לא בסדר
לא התכוונתי במהות, המהות שלך, מי שאת באמת היא טובה וטהורה ולעולם היא כזאת

יחד עם זה את לא פועלת וחיה על פי המהות שלך ואת מרגיש את הפער בין איך שאת חיה עכשיו לבין מי שאת באמת
הריחוק הזה הוא פנימי ונסתר והוא מתגלה כששמים לב אליו אבל ביומיום החיים יכולים להראות אותו דבר מהצד החיצוני

אני מבינה אותך כל כך, זה תיאור מדויק של מה שאני מרגישה.
המוח יצר כל כך הרבה זיכרונות מאותם אנשים, ותחושות שהם גרמו לך להרגיש שקשה לשחרר אותם. העובדה שהקשר עם הבן אדם כנראה לעולם לא יחזור להיות אותו הדבר כמו שהיה פעם יכול לגרום לבכות חופשי:(
את בסדר גמור, פשוט רגישה וזה מובן לגמרי.
ומוזמנת תמיד לשלוח הודעה אני מאוד מזדהה איתך❤

גם כשהכל בסדר תמיד יש משהו שמכביד, אולי משהו מעבר,משהו שאת מרגישה שפיספסת,או שפשוט לא צריך להיות סיבה
מותר לא להיות בסדר :)

למה את חושבת שאת לא בסדר? (:
נשמע שמשהו מציק לך, אז אולי לא הכל לגמרי בסדר, יכול להיות שאת פשוט מנסה להסתכל רק על מה שטוב, כדי להתעלם מההרגשה שלא טוב לך, בתקווה שזה יעלם, אבל הלב שלנו לא עובד ככה יקירה.