למה אסור לעקר לפי ההלכה בעלי חיים?

צער בעלי חיים

אסור לעקר משום צער בעלי חיים יש פתרונות אחרים

שואל השאלה:
זה גורם להם "צער" לכמה ימים ואז הם שוכחים מזה.. זה לפחות לטווח הקצר, בניגוד ללא לעקר שפוגע לטווח הארוך

מתוך אתר פניני הלכה

מגמת הבריאה להוסיף חיים בעולם, וכפי שנאמר לאחר בריאת הדגים והעופות (בראשית א, כב): וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ. כהמשך לזה אסרה התורה פעולת סירוס. היינו פעולה שפוגעת באחד מאיברי ההולדה של אדם או בהמה, חיה ועוף. וכל המסרס אחד מהם, עובר על איסור תורה שעונשו מלקות (ויקרא כב, כד; שוע אהע ה, יא).

איסור סירוס מהתורה נאמר לגבי זכרים שאיברי ההולדה שלהם גלויים ואותם היו רגילים לסרס, אבל סירוס נקבות לדעת רוב הפוסקים אסור מדברי חכמים. ויש אומרים שגם נקבה אסור לסרס מהתורה, אלא שאין לוקים על סירוס נקבה. ומנגד יש אומרים, שגם מדברי חכמים אין איסור לסרס נקבות, אבל כיוון שאסור לצערן ממילא אסור לסרסן, כי הסירוס כרוך בכאב רב, ואם יסרסו אותן בלא צער אין איסור.

בתקופה האחרונה התעוררו ארגוני צער בעלי חיים לבעיית חתולי הרחוב, שבאין אויב שידלל את אוכלוסייתם התרבו מאוד, והמזון שנזרק לפחים אינו מספיק למחייתם, והם משוטטים רעבים וכחושים, מייללים מצער ומנסים להתגנב לבתים כדי להשקיט את רעבונם. היו שהציעו לתפוס חתולים זכרים, לסרסם על ידי כריתת צינור הזרע שלהם, לסמנם על ידי חיתוך מקצת מאוזנם כדי שלא יטעו ללוכדם בשנית, עד שיסרסו כשמונים אחוז מן הזכרים. וכיוון שרובם הגדול יהיו עקרים, לא יוכלו להפרות את הנקבות, ואוכלוסיית החתולים תצטמצם.

אולם כפי שלמדנו, הדבר אסור מהתורה. וכן אסור לשכור גויים שיסרסו את החתולים, מפני שכל דבר שאסור על ישראל באיסור תורה, אסרו חכמים על ישראל לבקש מגוי לעשותו (שוע אהע ה, יד). בנוסף לכך, יש סוברים שגם לבני נח אסור לסרס בעלי חיים, ואזי מן התורה אסור לבקש מהם לסרס חתולים, שכן נצטווינו שלא להכשיל אדם בעבירה. וגם את הנקבות אסור לדעת רוב הפוסקים לסרס מדברי חכמים. לפיכך ניתן להציע, שמעת לעת יפזרו ברחובות מזון טעים לחתולים ובתוכו גלולות למניעת הריון, וגלולות אלו ימנעו את הביוץ והייחום של החתולות, ועל ידי כך אוכלוסיית החתולים תצטמצם ללא איסור סירוס.

וזו העצה הנכונה גם למי שאינו רוצה שהכלבה שלו תתעבר, שייתן לה גלולות למניעת הריון. ואף שיש חשש שגלולות אלו עלולות לגרום למחלות, זה הפתרון הראוי לפי ההלכה. ואם יתאמצו, יוכלו לייצר גלולות למניעת הריון בבעלי חיים שאינן גורמות למחלות, כשם שהצליחו לייצר גלולות למניעת הריון בבני אדם שאינן גורמות למחלות. בשעת הדחק, כיוון שלדעת רבים איסור סירוס נקבה מדברי חכמים, אפשר שיהודי יעקר כלבה או חתולה על ידי זריקה או סתימת חצוצרות, מפני שזו דרך של גרמא, היינו פעולה שגורמת לסירוס בדרך עקיפה ולאחר זמן. או שווטרינר גוי יסרס אותה בניתוח

לא יודעת לגבי למה אסור לעקר אבל למה את חושבת שהרעיון זה כזה סבל בשבילן? זה תהליך טבעי שהמון חתולות עוברות אותו ומבחינה ביולוגית והן גם אמורות, אחרת לא הייתה להן את היכולת להמליט.

שואל השאלה:
^ גם לבני אדם זה תהליך כןאב ברמות, רק שאצלנו התפתחנו מספיק לרמה שבה אפשר להפחית את הכאב באופן משמעותי ואת התופעות לוואי.
אם התשובה באמת מעניינת אותך את יכולה לקרוא על זה, אני לא עכשיו אפרט על כל זה ועל התהליך הזה, אבל אני יכולה לומר לך שזה שונה לגמרי מבני אדם, אפילו רק לשאול את הצאט בקצרה (וכמובן שלבקש מקורות לדבריו) לדעתי יהיה מספיק מבחינה מינימלית
זה שהן יכולות לסבול את זה לא אומר שזה בסדר ושלא צריך למנוע את זה, ההריון אצלן וההמלטה אצלן שונה מאןד מאיך שזה אצל בני אדם

צער בעלי חיים.
פגיעה בבריאה שהשם יתברך יצר.
אתה כביכול משנה את מה שהוא ברא.

ראשית כל עלי להבהיר שאיני פוסק ואין לקחת דברי הלכה למעשה אלא יש לשאול פוסק מוסמך.

המקור של זה הוא איסור דאורייתא שבו נכתב- וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהֹוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ (ויקרא כב כד), כלומר שאסור להקריב לקרבן בעל חי מסורס, וגם אסור להפוך בעל חי למסורס. כשיש דין דאורייתא, גם חז"ל נמנעו מלהביא עליו טעם, כי טעמי המצוות אינם אנושיים בשום מקום שהם, וכפי שהובא ונפסק ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה פט"ז ה"י) ובטוש"ע (אבה"ע סי' ה סע' יא, והמשיך לדון בדבר עד סע' יד).

ולעניין המקור שזה אף בחו"ל, מביא המ"מ על הרמב"ם שם שזה נלמד בתורת כהנים (שם נוסף למדרש 'ספרא'), ומביאו בב"י אבה"ע שם, וזה לשון הספרא-
תִּלְמֹד לוֹמַר "בְאַרְצְכֶם". אֵין לִי אֶלָּא בָאָרֶץ; חוּץ לָאָרֶץ, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר "לֹא תַעֲשׂוּ", בְּכָל מְקוֹם שֶׁאַתֶּם.

ולגבי סירוס ע"י 'כוס של עקרין' (מעין סירוס כימי שהיה בדורם שהיה דרך לסרס מבלי כאב בסירוס), כתבו בשו"ע (שם סע' יב) בשם הרמב"ם (שם הי"ב), שזה אסור אך אין לוקין עליו, ובבית יוסף כתב טעמו- "דכל היכא דלא נגע באיברים ממש לא מחייב, ו[אמנם ]שם (שבת (קי:)) מבואר דאסור הוא".

ובסוגיה בשבת שם משמע שהוא איסור דאורייתא אף שאין לוקין עליו, שבתחילה הגמרא כותבת שאדם שחולה במחלת ה'ירקון'- לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא וּמִיעֲקַר, כלומר שישתה כוס של עקרין מחמת שהיא מרפאת חולי זה, אך גם הוא נעשה עקר על ידי זה. והגמרא שם כותבת שזה אסור, משום איסור סירוס ומביאה את הפסוק, ומכאן משמע שזה אסור מדאורייתא.
(ואכן הגמרא שם מביאה דרך שבו אפשר למנוע מבעלי חיים להתרבות- דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרוֹצֶה שֶׁיְּסָרֵס תַּרְנְגוֹל יִטּוֹל כַּרְבׇּלְתּוֹ וּמִסְתָּרֵס מֵאֵלָיו וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי רָמוּת רוּחָא הוּא, כלומר שהוא לא באמת נעשה סריס, אלא שהיצר המיני שלו בטל ובכך הוא לא משמש עם בעלי חיים אחרים, ולכן בגלל שבפועל רק אין לו רצון להתרבות, אך איברי הרביה שלא לא נפגעו כלל, אזי זה מותר).

כך שהתורה היא שאסרה לנו צער בעלי חיים, והיא שאסרה לנו סירוס בעלי חיים, אפילו אם הם מצטערים בכך.

התורה בעיקרון גם מעולם לא התחייבה למוסר האנושי, וכמו שכותב מהר"ם אלשקר (סי' קיז) לגבי טענת רבי שם טוב איבן שם טוב על הרמב"ם במורה, היאך כתב טעמים מוסריים ואנושיים למצוות התורה, וענה לו על כך המהר"ם אלשקר בשם הרמב"ם עצמו ובנו רבינו אברהם בן הרמב"ם, שלא התכוון לומר שזה לא הטעם העיקרי שבעבורו ציוותה התורה מה שציוותה, ואף לא טעם הכרחי כלל, אלא רק טעם אפשרי על דרך השכל. והפנה לדברי הרמב"ן על מצוות שילוח הקן, שם יוסבר הצד המוסרי של התורה, אמנם מוסכם שם שאין לו נפק"מ, ובמקום שמצוות התורה מתנגשים עם המוסר, אזי נניח את המוסר בצד ונעשה את מצוות התורה, והוא משום שמלבד הצד המוסרי, באמת לא אכפת לבורא מה יעשה בבעלי חיים אלא הם רק כלים הניתנים להחלפה בכדי לשפר את רחמנות האדם עצמו, ואף במקום שזה לא שייך, עדיין נניח את המוסר בצד מאחר ויש טעמים בכל מצווה לפי הסוד. נמצא שאף אם ימצא איזה דבר מוסרי בתורה, הוא לא מצד שהתורה מתחייבת למוסר, אלא שלפעמים היא תסכים אליו ולפעמים לא.

אכן חשוב להעיר שמביא שם הבאר היטב (סקי"א) והפתחי תשובה (סק"י), שמאחר ואין איסור סירוס אלא בזכרים, כמו שהוא בבני אדם רק בזכרים (כן, אם אישה רוצה לעקר עצמה כדי שלא תלד (אם היא מחליטה שלא ללדת) כותב שם השו"ע והרמב"ם מהגמרא שם (קיא.) שזה מותר לה לגמרי ונאסר רק באיש, ואפילו איסור דרבנן אין בכך, אבל דווקא בסירוס כימי, ובסירוס ישיר- אסור גם לאישה), כמו כן בבעלי חיים אינו אסור אלא בזכרים, ובנקבות מותר לסרסם ב'כוס של עקרים' כלומר בסירוס שאינו ע"י מגע ישיר באיבר אלא דרך כימית.

ועוד כותב הפתחי תשובה שם לגבי בהמת ישראל שהיא זכר שחלתה בחולי מסוכן ואין לה תרופה רק בהשקותה כוס עקרין, יש מחלוקת אם זה מותר או אסור, על כל פנים גם דעת האוסר להתיר על ידי גוי שיתן לה את ה'כוס של עקרין' ורק ליהודי אסור (כלומר- שגוי יבצע בה סירוס כימי).