רק אני ככה?

אני גם נגעלת פשוט שימי כפפות

שואל השאלה:
ניסיתי אבל זה באמת דוחה אני בקושי יכולה להסתכל על זה מה נסגר איתי

מבין אותך לגמרי אבל זה גשר שתצטרכי לעבור מתישהו

אנחנו בני אדם זה אוכל
זה קצת מלוכלך שימי כפפות

גם בבטן הכל מתערבב לנו כולל השווארמה עם העוגת גבינה והנס קפה שבבוקר

גם אני ככה,זה ממש מגעיל אותי

האמת שזה ממש לא מגעיל אותי
אבל יש דברים שמגעילים אותי באותה צורה שאני אפילו לא יכולה להסתכל
לדוגמא
אם משאירים תפוא בקופסא זה מגדל איזה משהו וזה עושה לי צמרמורות גועל
ראש לי תינוק שנושם שזה עולה למעלה הקרקפת
ועוד המון דברים

זה בסדר, מה שאת מרגישה זה דבר די נפוץ שיש להרבה אנשים. יש כאלה שגם פחות נעים להם לגעת בחול בים ובאדמה בחצר וכו' - גם כשזה לא "מלוכלך".

תשימי כפפות אם בא לך. אבל תכלס התחושה הזו של הליכלוך היא פסיכולוגית והכפפות לא תמיד עוזרות למחשבה.

יש אימון שאני אוהב לעשות לעצמי - ללכת נגד הפחד באקסטרים. אם אני מפחד מג'וקים אז להתכופף ולגעת לרגע בג'וק (הרי הם לא באמת מסוכנים). אם מפחיד אותי לדבר עם אנשים אז להיכנס לתוך קבוצת אנשים שאני מכיר ולהכנס לשיחה ככה בבום ו"מה שיהיה יהיה".

אם הייתי איתך שם היינו עושים תרגיל דומה. באים לכיור מלא בכלים ושאריות אוכל והיית צריכה להכניס לשם את הידיים. ממש לגעת. "ללטף" את הליכלוך. בשניות הראשונות היית עושה את זה תוך כדי שאת צורחת, אחרי 10 שניות זה היה קצת פחות אסון.. אחרי 2 דקות לא כזה נוראי.. וככה שוב ביום שאחרי וביום שאחרי. אחרי שבוע משהו בסיסי בך היה משתנה.