פריקה ואני אשמח לעזרה

בעיקרון אני פשוט מרגישה נורא מכוערת כשאני יוצאת למקומות, אני מרגישה שאני נראית ביצית ופשוט unapproachable כזה לא יודעת. אף פעם לא התחילו איתי וזה עוד יותר מוסיף להרגשה שלי.
כשאני לבד בבית יש פעמים שאני מסתכלת במראה שואלת "איך אף אחד לא התחיל איתי עדיין, אני ממש יפה" אבל בציבור זה פשוט אף פעם לא מרגיש ככה. (מקווה שזה לא נשמע מוזר לחח)
וגם אני לא יודעת למה, אני מרגישה בן אדם רע
כשאני בסטיפס אני כותבת תשובות לפריקות של אנשים בטון הכי חם ומבין שיש אני תמיד מרגישה שאני בןאדם טוב מבפנים אבל מראה רק את הצד הרע
אני מנסה להפסיק לרכל וזה קשה כי החברים שלי אומרים שהם שונאים את כולם ואני לא יכולה פשוט להגיד להם די להיות כאלה דיכאוניים
אני מנסה להגיד פשוט לתת לאנשים לחיות ולהפסיק לשנוא את כולם בליסיבה ,
הקטע הוא שיש שתי בנות שהייתי חברה טובה שלהן (בזמנים שונים) ודברים נגמרו ממש רע והתחלתי לשנוא אותן.לפעמים אני חושבת שאולי כדאי לי להפסיק לשנוא את שתיהן ואני פשוט לא יודעת איך, אני רוצה להפסיק לשמור טינה אבל גם לכבד את עצמי ואת הגבולות שלי.

אבל נגיד שבוע שעבר נפגשתי עם חברה והיא ככ חמודה.הרגשתי שהיא מוציאה ממני צד ממש טוב שלי שלא יצא החוצה המון זמן.
אני נפגעתי מחברויות יותר מדי פעמים וזה פשוט קשה לי לפעמים, פעם הייתי ככ חברותית , שמחה, bubbly, פשוט orb של אהבה מהלכת.
והיום , פשוט לא. אני רוצה לחזור להיות כמו שהייתי פעם כי זה עושה לי טוב , אני מרגישה שאני מושכת אליי אנשים ככה , ואת האנשים הנכונים.
אני תמיד קינאתי באנשים עם חברי אמת
אני רוצה להכיר מלא אנשים ולהיות חברותית כמו פעם
וואו יצא חפירה אבל אשמח לדעת מה אתם חושבים ואם יש לכם עצות :)