אם עברתי ניתוח מאוד רציני כשהייתי תינוקת, זה יכול להשפיע על הנפש שלי איכשהו עדיין?

לא סביר

לא

כשהיית תינוקת את לא זוכרת אז לא נראה לי

לא

בטח!
כל דבר שקורה לנו מגיל ינקות (ממש מהרגעים הראשונים שיצאנו מהבטן) משפיע לטווח הרחוק וגם על חיינו הבוגרים.
מוזמנת לקרוא על תיאוריית ההתקשרות כדוגמה לכך.

לא

לא יודעת אם על הנפש אבל על הגוף לגמרי כן
לי לדוגמא הייתה פעם אחת בגיל כמה חודשים שהייתי חולה עם חום ממש גבוה יהיו לי פרקוסי חום ואצלי ספציפית הגוף זכר את המנגנון הזה ועכשיו משתמש בזה כדי לפרוק לחץ או חרדה
זה לפחות מה שהרופאים אמרו לי
זה נשמע טיפה מופרך אבל יש לזה הסבר ארוך שאין לי ממש כוח לכתוב

תלוי בניתוח, אם זה היה נוירולוגי יש סיכוי, אם את מפחדת את תמיד מוזמנת לקבוע תור לרופא שלך ולבדוק את זה

כן.

כשהייתי תינוק לא נשמתי 3 דקות ולא זכור לי שום נזק נפשי או טראומתי שלי כיום, אולי מוחי אבל זה כבר בדעות האחרים

עברתי גם ניתוח כשהייתי תינוקת ממש כמה ימים אחרי שנולדתי ואני בסדר כאילו אני לא זוכרת את זה או משהו אין לזה השפעה

כן, אירועים טראומתיים כתינוק יכולים להשפיע עליך כבוגרת.
זה לא משנה אם זוכרים או לא.

אפשר דוגמא לכך?

תלוי

הכול משפיע על איך את היום. גם זה משפיע וגם מה שאכלת לארוחת בוקר לפני 5 שנים. זה בסדר, אנשים גדלים מכל מה שקורה להם

האם זה משהו טראומתי? לא סביר. לא חושב שאפשר להדחיק משהו שאת במילא לא היית זוכרת. גם אם זאת כן טראומה פחות חשוב מה היה במילא, יותר חשוב איך את מתפתחת מפה

אם היה איזשהו עניין טראומטי אז כן
לכל מי שאומר שלא והיא לא זוכרת, הדבר מהראשונים שלומדים בפסיכולוגיה על התפתחות זה איך היחס של האם/האדם שמגדל את התינוק משפיע ישירות על האופי שלו בעתיד, למרות שהוא כמובן לא זוכר

כן, נדפקת