כתבתי קטע קצר

אני מרגיש כזה משעומם
כאילו אני לא מנצל את הזמן ותקוע, הראש שלי בבלאגן.
מתעסק בתפל ולא בעיקר, די כבר עם השנה הזאת עוד שניה נגמר.
אני נפתח למלא דברים חדשים והחיים
משתנים, איזה מוזר זה כשמתגברים על קשיים ומרגישים לרגע בעננים, אבל תמיד יבואו חדשים. לחש רחש או דחש זה לא משנה כל עוד ממשיכים מגלים דברים לא מוכרים ותחומים משונים. אחתור קדימה ואמשיך להרגיש שאני תקוע במקום ואני סתם מתיש, את עצמי או את כולם זה לא משנה כי מי אני בכלל?
המסלול הזה לא צפוי ואני סתם חושב יותר מדי יש לי את כל החיים לא? ודאי
אז מה יקרה בזמן הקרוב, איך אני ארגיש?
אני סתם עוד איזה בן אדם בעולם הזה שהוא כמו גביש
יותר כמו פירורים או חלקים, הפילוג מסלים ותמיד יש שנאה בכל מקום גם בדברים הכי קטנים, הדבר הכי חשוב שניהיה מרוצים.
בלי להקשיב לאחרים ובלי להבין רק לשפוט זה הכי מעצים.
מה אתם חושבים עליו?