נשבר לי הלב היום.

דודה שלי אובחנה עם סרטן הלבלב בשלב רביעי לפני פחות מחודשיים. לא מוסיפה פרטים, אבל המצב *חרא*. היא אם יחידה לבן יחיד (עם האבא הוא לא כל כך בקשר לכן אני אומרת בן יחיד). לא נותנים לה תקוות. היום דיברנו כל המשפחה והבנו שהיא כבר לאט לאט בקושי אוכלת, הולכת, עושה פעולות בעצמה. הכי הרבה? אני בוכה על הבן שלה. הוא לבד. הוא רווק ואין לו עוד אחים או אחיות, מזל שיש אבא אבל לא כל כך בקשר איתו, ואם חס ושלום הנורא מכל קורה, הוא נשאר לבד. אני אחרי בכי *ארוך* שמרתי 2 שבתות רק לרפואתה, וכל המשפחה לא מפסיקה להתפלל. אמא שלי אמרה לי שהוא לא יהיה לבד כי יש לו אותנו, אני מבינה מה היא אומרת, אבל אנחנו זה לא אמא שלה, אמא יש רק אחת. הלב שלי צורח.