היה אמור להיות לי היום ראיון אישי לאוניברסיטה, אבל הייתי בטוח שהוא מחר ופספסתי אותו. אני יושב פה על הרצפה ובוכה.

אני התכוננתי לראיון הזה כל כך הרבה זמן אבל הייתי בטוח שהיום ה13.6 ושהראיון הוא מחר.
גיליתי רק כי האישה שמנהלת את הראיונות התקשרה אליי ושאלה איפה אני. עכשיו בכר מאוחר מידי להגיע לשם.
היא אמרה שאולי יהיה ראיון בהמשך. האולי הזה מחליץ אותי. וגם מלחיץ אותי שיצרתי רושם רע.
התקשרתי להורים שלי בוכה ושניהם צרחו עליי. אני בא ממשפחה מתעללת, והצרחות שלהם עוד יותר הלחיצו אותי.
אני עכשיו יושב בוכה על הרצפה. קשה לי לנשום ואני בהתקף חרדה. יש לי סחרחורת ואני מרגיש כאילו אני עומד להתעלף.
מה אני יכול לעשות?
אני מרגיש כאילו העולם קרס.