למה הסרט בר מצווה שלי גורם לי להזיל דמעות?

אני בן 20, רואה את הסרט בר מצווה שלי מגיל 13, עם השירים מכתב לאחי, אורות, ותן, וזה מעורר בי רגש מטורף לראות את הילד שהייתי ואת התקופות התמימות האלה של להיות ילד בן 4, שסבתא שלי עוד תפקדה וזכרה (היום בקושי זוכרת, היא עם דמנציה ובקושי הולכת), ואני חושב שזה גורם לי להעריך כל רגע מפעם והנוסטלגיה והגעגוע לפעם מוציאים ממני רגש עצום. חבר אמר לי שאני לא צריך לבכות ושאני גבר וגברים לא בוכים אבל זה פשוט נוגע בי. איך להתמודד עם הכאב, ההתרגשות יתר הזאת, והקושי להכיל את התקופה הקשה שאני עובר? זה מזכיר לי את החום שאני מחפש והביטחון וזה קשה לי