איך אתם חושבים שצריכה להיות הגישה בבית?

המשפט הראשון נכון אבל הוא לא אמור להאמר ככה ובטח שלא ליהיות הגישה של ההורים שלך כלפייך וכלפי השהות שלך בבית
לא קראתי את השאלה נכון
ורכוש פרטי שלכם זה איך שזה אמור ליהיות הגישה בסופו של דבר מה שאת קונה/מקבלת שייך לך ואת אחראית עליו

רכוש פרטי

בכלל לא
צריך לסמוך על הילד ולתת לו מה שהוא רוצה אבל בתמורה לתת לו מטלות בבית

זה שלכם אבל לא באופן מוחלט שהילדים יוכלו לעשות ממש כל דבר

לא ככה ולא ככה
זה באמת רק שלהם. כולל אתם...
אבל אם הם רוצים לתת באמת תחושה של בית זה אומר שגם לילדים יש רכוש פרטי וחיים פרטיים לא עד כדי כך לגמרי אבל כן בערך...

רכוש פרטי

אני אבא. לדעתי זה לא או זה או זה. זה עובר איפשהו באמצע. ברור שאני קניתי הכל, וזה שייך לי מבחינה משפטית (בכוונה אומר את זה ככה). אבל.. הבת שלי היא גם יישות בעולם הזה. היא לא יכולה לקנות לעצמה את הדברים, היא גם לא יכולה לקנות את הבית הזה שקניתי. אז באיזשהו מקום זה מובן שהחפצים האישיים שלה שייכים לה. אבל זה בתנאי שהיא משתמשת בהם בצורה נכונה, לא מסכנת את עצמה, לא פוגעת בעצמה בגלל שימוש לא נכון בחפצים... (למשל מחליטה שהיא משתמשת באיזה תכשיר לשיער שהורס אותו).

אין מה לעשות זו שאלה טריקית.

שמעי עובדתית רוב מה שבבית שייך להורים, למעט מה שנקנה בכסף אישי של הילד בעצמו.
אבל זה לא אומר שזו צריכה להיות האווירה וההרגשה של הילדים.

אני בעד כמו כל דבר בחיים - איזון.
הילד צריך לדעת את מקומו, לכבד את הרכוש בבית ולהעריך כל דבר שיש לו, זה בכלל לא מובן מאליו.
אבל מצד שני כמובן להרגיש בנוח בבית, להרגיש שייך, שאוהבים אותו ונותנים לו בלי תנאים.