למה תמיד אנחנו מתעסקים בכמה היה טוב בעבר או כמה יהיה טוב בעתיד במקום להתעסק בכמה טוב עכשיו?

כי לא בהכרח טוב עכשיו

שואל השאלה:
צודקת
אבל אם כן?
כאילו תמיד יש נטייה לחשוב שבעתיד יהיה יותר טוב אבל עכשיו זה העתיד של העבר והעבר
של העתיד אז למה יש לאנשים נטייה לא להתעסק בעכשיו ורק לחשוב קדימה

העבר נותן לנו מידע מה עבד ומה כאב, כדי לא לחזור על טעויות. העתיד נותן לנו שליטה מדומה תחושה שאם נתכנן מספיק, נוכל למנוע כאב או להגיע לביטחון כלשהו

כי אנשים אוהבים לצפות לטוב שיהיה בעתיד, וגם בשביל נוסטלגיה ולמידה אוהבים להיזכר בכמה טוב היה בעבר וככה אנחנו לומדים איך אפשר לעשות טוב יותר עכשיו

^^^ אני חושבת שאולי זאת מן דרך התמודדות , המחשבה שבעתיד הכל יסתדר

לדעתי המוח מחפש פיקים מסויימים של דופמין שלווא דווקא נמצאים ברגעים אלו בחיינו. שימי לב שכשאנו עושים משהו שאנחנו אוהבים וכיף לנו אז אנחנו אכן נוכחים לגמרי ודבר לא מסיח אותנו מנפלאותיו של הרגע הזה. כלומר יש חיפוש מסויים של הגשמת צרכים ותשוקות שלא מתגשמות ברגע הזה , וזה מתבטא במחשבות על עבר ועתיד. מעבר לכך שלעיתים הקיום העכשווי כרוך לא רק בשיעמום אלא בסבל וקשיים ופחדים מה שרק מגביר את הנטייה הזאת.