אני מפקדת בקרבי

אני חושבת שזה שעשה עם עצמו את התהליך של השינוי.
זה ידרבן אותו להמשיך ולהשקיע מעל ומעבר וגם יראה לו שאת ממש מעריכה אותו.

שואל השאלה:
אני גם חשבתי על זה. אבל הקטע שגם החיילת הדניה עשתה שינוי, אומנם לא הייתה בעיתיצ אבל היא הכי תרמה לצוות להתנהג מעצמה יוצר מכולם ממש "השקט של המנהיגות"

חבל שאי אפשר לתת לשניהם אני מאמינה שהלב שלך יחליט לבד למי לתת. למי שיש לך את האינטואיציה הכי חזקה לגביו.

אם הייתי יכולה קצת לעזור הייתי בוחרת בשני.

החיילת היא הייתה טובה ביום הראשון
והוא הייה בעיתי

אולי לאחת לתת כומתא ולאחד לתת משהו אחר כמו סיכה שלך או משהו כזה?

אולי דעה לא פופולרית כי כל השאר כתבו פה הפוך אבל אני בעד החיילת.
ברור שחשוב לחזק חייל שהיה בעייתי ועבר תהליך, אבל באותה מידה חשוב לחזק גם את מי שהיה חייל מדהים מההתחלה. הרבה פעמים דווקא החיילים הטובים האלה הופכים ל"בלתי נראים" כי הם לא עברו איזו צמיחה מטורפת בהתנהגות, ואף אחד לא מכיר בתכונות החיוביות שלהם מספיק כדי לתת להם פרס על זה. גם מנהיגות שקטה היא מנהיגות, וזה חשוב שאותה חיילת וכל החיילים מה"זן" שלה ידעו שהמפקדים שלהם רואים אותם, ושאפשר להיות חייל טוב ומוביל גם אם לא עשיתי בעיות בהתחלה ותפסתי את התשומת לב של כל סגל הפיקוד.
אני חד משמעית בעד לפרגן לחיילים שעברו צמיחה, אבל אני חושבת שצריך לתת גם מקום לאלה שלא היו צריכים אקסטרה עבודה כדי להגיע לאיפה שהם היום ושיש משהו יפה בלתת לחיילת המדהימה הזו נטו כי היא הייתה מדהימה עבורך ונתנה לך שקט נפשי.

אבל בסוף תלכי עם תחושת הבטן שלך, זו הכומתה שאת מעניקה לא אנחנו

האמת שאני הייתי נותנת לחיילת, לחייל השני הייתי מדברת איתו או מביאה לו איזה משהו קטן ולשבח אותו אבל תאכלס מה שאת אומרת עליה מעיד על הרבה מהאופי שלה ואני חושבת שמגיע לה את הכומתה.

לחיילת

החייל נשמע שהוא צריך את ההכרה במאמץ שלו הרבה יותר מהחיילת
ומי שהיה טוב מההתחלה ברוב המקרים עושה את זה מתוך אמונה בצדקת הדרך והוא לא מחפש פרסים או אישורים

לחיילת
את החייל קחי לשיחה לדעתי