פריקה לגבי החברה הכי טובה שלי

אני מרגישה שאני לא צריכה לסמוך על אף אחד אני רוצה לבכות אבל עכשיו בוקר ואני בהסעה
אבל נימאס לי שאני מי שנפגעת בסוף שאני רק מי שנותנת ואז מקבלת יריקה לפנים
היא בטח מרכלת עליי עם חברה אחרת שלה שפעם נהגנו לרכל עליה ביחד כי החברה הטובה שלי טענה שהיא לא סובלת את אותה ילדה
ביום ראשון עשיתי חיזוקים עם הגשר ואז אימא שלי התקשרה ואמרה בזמן שהייתי ליד החברה הטובה שלי "אל תתני לה לגעת לך בפנים כי היא יודעת שאת על רקוטיאן" ולפני כשתי שבתות חברה הכי טובה שלי הוציאה לי שחורים
וחברה שלי חשבה שאימא שלי כועסת עליה ולא על הסיטואציה עצמה
ועכשיו היא לא רוצה לדבר איתי
ונימאס לי שהיא תמיד יוצאת הילדותית ומשחקת את עצמה תמימה במצבים כאלה
בזמן שאני פגועה ולא רוצה להיות בריב ובו זמנית לא רוצה לבקש סליחה כי קשה לי לבקש סליחה ובגלל זה אני אף פעם לא נגררת אחרי ריבים
אבל באותו רגע שאימא שלי אמרה את המשפט הזה חברה הטובה שלי "זה כמו שפעם קודמת שאימא שלך לא רצתה שאני אסתובב איתך כי אני מעשנת" ופה אני לא יכולה לשקר אימא שלי צדקה אבל לא אמרתי את זה מולה
וכרגע אני מתוסכלת כי אני מרגישה שעברתי פרידה
כי אין לי עוד חברות שהתמסרתי לחברות כמו שהתמסרתי והייתי פתוחה איתה בהכל