אוקיי אמ פריקה קצרה

היי לך,
נשמע שהאובדן של סבא שלך עדיין מאוד נוכח, ושהמקומות, האנשים והרגעים שמזכירים אותו ממשיכים להחזיר אותך אליו שוב ושוב.
יכולה לתאר כמה קשה זה עשוי להיות להיתקל שוב ושוב בתזכורות אליו, ובמיוחד ברגעים כמו זה שתיארת עם אבא שלך ואחיך, כשהאבל פתאום מקבל מקום מול העיניים. ייתכן שגם התחושה שלא הייתה לך הזדמנות להיפרד בדרך שהיית רוצה, או שלא חווית את הדברים כפי שדמיינת, מוסיפה עוד כאב ובלבול לכל מה שאת מתמודדת איתו מאז.
נשמע שזו תקופה שמלווה בהרבה התמודדות, ושלא רק הגעגוע לסבא נוכח בה, אלא גם השפעה על הלימודים, ההתנהגות והקשרים עם אנשים כפי שתיארת.
עצם זה שבחרת לשתף בכנות כזו את מה שעובר עלייך, זה לא מובן מאליו. אולי יש בזה רצון לתת מקום לכאב, לגעגוע ולכל מה שנשאר פתוח מאז.
חשוב מאוד לא להישאר לבד עם התחושות האלו, במיוחד כששיתפת שגם פגעת בעצמך בתקופה הזו. אולי יש מישהי קרובה, בן משפחה או דמות שאת סומכת עליה, שתוכלי לשתף במה שעובר עלייך, כדי שלא תצטרכי לשאת את כל זה לבד.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך.
את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצ'אט
שלך,
מתנדבת סה"ר

אני בול ככה עם סבתא שלי והיא נפטרה לפניי שנתיים אני לא מצליחה להקל את זה שהיא מתה עשיתי עבודת שורשים ואז אמרתי לאמא שלי "צריך לראיין גם את סבתא הדסה" ואז נזכרתי שהיא לא איתנו