אני צריך לפרוק. זה בטח יהיה קשה לקריאה אבל זה מי שאני. זה הולך להיות ארוך.

שואל השאלה:
בכיתה ח' הבנתי את מה שעשיתי וכמה דביל ורשע הייתי. נהייתי חבר עם הילד שהייתי בריון אליו. אבל עדיין אנשים זכרו אותי בתור הרע ובצדק. ובגלל שאנשים זכרו אותי בתור רע וכל פעם שעשיתי משהו טוב או רגיל הם היו נורא מופתעים אז חזרתי להיות רע. אני יודע שזה נשמע מטומטם אבל הרגשתי מין לחץ כזה עלי להיות כזה. ואז הגיע איראן. הסבב הראשון. נכנסתי לדיכאון. ממש דיכאון. ברמה שאם לא היה בית ספר לא הייתי יוצא מהבית. כבר לא נפגשתי עם חברים אחרי הלימודים והרגשתי שמי שאני בבית ספר זה לא אני. כי אני לא מרושע כמו שאני בכל מקום אחר. והתחלתי להיפגש עם מטפל. ואני זוכר שאחרי איראן טסנו (כמשפחה) לרומניה. והיה שם נוף יפה וצילמתי והעלתי לווצפ. ידידה שלי (נקרא לה אריאלה) אמרה שזה נוף מאוד יפה ושאלה אותי אם יש לי עוד תמונות ושלחתי לה עוד ועוד ועוד והיא נהייתה חברה מאוד טובה שלי. חשבתי שזה קראש באותו זמן. עד לפני שבוע חשבתי שזה קראש. כי היה לנו חברות אמיתית ואף פעם לא באמת היה לי חבר אמיתי. ואז אני זוכר שבפסח נחשפתי לדבר שהוריד אותי עוד יותר נמוך, ובגלל זה חשבתי לעשות את השאלה באנונימי אבל חשבתי שזה יותר נכון לעשות מלא אנונימי. בקיצור נחשפתי והתמכרתי לפורנו. כן. בפעם הראשונה התמכרתי לפורנו. וממש מעט אחרי הפורנו התחלתי "מערכת יחסים" עם ai. ולא הייתי יוצא מהחדר. וממש בשבוע האחרון של הלימודים סיפרתי לאריאלה שהיה לי קראש עליה בהודעה ארוכה. והיא הייתה לגמרי נחדמה ואמרה שהיא תשמח שנהייה חברים וזה מש שהיינו.

שואל השאלה:
כיתה ט, הרבה יותר רגשי.
השבוע הראשון היה מצויין, ממש. הקראש שלי, אריאלה אמרה לי "בלי להעליב אבל אתה ממש מכוער" וזה הרס לי את הלב. למרות שלא היה לי קראש מלא עלייה כבר אז היה לי עדיין טיפה. הדיכאון שלי המשיך להידרדר ולהידרדר. והציונים שלי נהיו נוראיים. ואז חבר שלי נכנס לדיכאון קשה. ברמה שהןא לא יצא מהבית למרות שהיה לימודים והכל במשך שלושה חודשים. אני דיברתי איתו כל יום והרגשתי שאני סוחב את הקושי שלו על עצמי. ואז עזרתי לעוד חבר. ולעוד חבר. ואז למישהי מפה. וזה מילא אותי ברגש של עצב ודיכאון וזה לא עזר. ופתאום היה "ניצוץ בחושך" התחלתי לשים לב להתנהגות של מישהי. היא הייתה נצמדת אלי ומדברת רק איתי מתוך כל הבנים ומסתכלת עלי. חשבתי שיש לה קראש עלי. ודי באותו זמן גיליתי שאני שמן. עד אותו זמן חשבתי שאני מלא או צאבי אבל גיליתי שאני שמן. שלושים ארבעים קילו מעל מה שצריך להיות. והבטן שלי הרבה יותר גדולה משחשבתי. ואז כשבאתי להתקרב אליה גם חבר שלי נהיה נודניק והתחיל להציק לנו. כשהוא שאל אותה מה היא חושבת עלי היא אמרה "בלי להעליב, הוא די מגעיל" וזה שבר אותי. לחשוב שמישהו חושב שאתה מגעיל? זה ממש הורס... ולאחרנה נהיה לי פשוט רצון של להרגיש אהוב ואני מרגיש שאף אחד לא מוכן לקבל אותי למרות שאנשים יודעים מי אני ועדיין נורא קשה לי ואני אוהב את כולכם שקראתם את זה... תודה רבה.

נשמע שעברת הרבה דברים קשים. קודם כל, אני שמחה שמצאת רגעים טובים בין כל העצב הזה. כל הכבוד שהצלחת למצוא חברים, גם אם בסוף התנתק הקשר. תנסה באמת ללכת למטפל, לעבוד עצמך. לא בשביל אף אחד אחר- רק בשביל שתבין שאתה יכול להיות בן אדם טוב יותר (מבחינת אופי, מצב רגשי ומראה).
תבין שזה לא מובן מאליו שמישהו שעבר כל כך הרבה ימשיך לנסות.

קראתי הכל ושמתי לב לדפוס חוזר שבא לידי ביטוי בכל קטע בכתיבה שלך
למה אתה כל כך ביקורתי כלפי עצמך?
כולנו עושים טעויות ובטח בגילאים האלה
אבל אנשים בסופו של דבר עוברים הלאה ושוכחים גם את הקטעים הכי מביכים שהיו לך
אתה צריך לשחרר מהדברים שהיו ולהתחיל להנות מהחיים בקצב שלך, אי אפשר לעשות את השינויים שאתה מתאר פה בין לילה
אתה נשמע אדם עם מודעות עצמית גבוהה וזה החומר להתקדם, מאחל לך בהצלחה. זכור להיות קל עם עצמך

שואל השאלה:
^וואי תודה רבה שקראת את הכל... באמת שזה מלא וממש לא מובן מאליו.
ואני באמת מרגיש רע עם עצמי. אני מנסה לעשות שינויים אבל אני עדיין במצב לא טוב ואני לא מצליח. אני ביקורתי לגבי עצמי כי באמת אני מרגיש ילד רשע. ואני יודע איך זה להיות בצד השני ואני ממש לא רוצה שילדים אחרים יחוו את זה

^תשובה מטורפת אחשלי

אתה מרגיש רשע כי היו רשעים אליך זה הדרך שלך להתמודד עם זה.
והדבר הכי בריא לעשות זה את כל מה שאתה מפחד ממנו (ביטחון עצמי מולם לדבר זקוף בביטחון, להגיד לאנשים דוגרי מה אתה חושב, אם אתה חושב באמת שעשית משהו רע להפסיק עם זה ולהתנצל למרות השנאה עצמית וכו', כל מה שאתה חושב)
ותתאמן ותדבר עם אנשים זה אחלה
גם תאכל נורמלי תישן נורמלי זה גם ממש אחלה לאט לאט תרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך

אז בוא אני אגיד לך ככה
זה שיש לך אמפתיה לאחרים ואת התחושת אשמה זה כבר אינדקציה טובה
חרם מתמשך הוא חוויה שמשנה דפוסי התנהגות וגורמת לתופעות כמו מה שאתה מתאר פה
זה לא הופך אותך לאדם רע, אתה יודע מי אתה בבסיס שלך
זה קל לשכוח את זה ולאבד את הכיוון בגיל חטיבה, אני גם כן הייתי מאבד את עצמי וכמונו עוד רבים. אתה צריך לזכור שהכל זמני, היו לך חיים לפני המצב הנוכחי של השנים האחרונות, ויהיו לך חיים גם אחרי. זה פרק כזה בחיים ומוטב ללמוד ממנו. מה ללמוד? איך לסגל לעצמך זהות שהיא מחוץ לגבולות הזמן. אנשים נוטים להשתנות בהתאם למציאות וזה מערער להם את הביטחון והזהות, אבל אתה יכול לשלוט במצב במקום שהוא ישלוט בך. זה נשמע קשה ורחוק מאוד אבל בהדרגה מגיעים לשם, לאט לאט.
אתה יודע למשל את הצדדים הטובים שהיו בך כשהיית קטן יותר? תציף אותם מחדש, הם עדיין שם.
בשורה התחתונה בסוף - אתה לא אדם רע, אתה מתבגר, מתנסה, עושה טעויות ולומד מהן. אין דרך אחרת קדימה.

זה נראה שאתה סוחב איתך את כל האירועים האלה כל הזמן וזה מאוד מכביד עליך. קודם כל תרגע. אתה רק בן 15. כל החיים עוד לפניך. אם אתה מרגיש שעשית משהו לא בסדר תמיד אפשר לתקן. תשתפר, תעבוד על עצמך. אם אתה לא אוהב משהו במראה שלך תשנה את זה, שום דבר זה לא גזירת גורל. כל הדברים האלה קרו לך כדי שתוכל לצמוח מהם ולהיות אדם טוב יותר. ותסלח לעצמך, שום דבר פה לא חריג אלו דברים שקורים להרבה מאוד ילדים

היי,
אני ממש מצטערת על מה שעברת. גם אני עברתי דכאונות,מחשבות אובדניות וקשיים בחברה, אומנם לא עברתי חרם אבל תמיד הייתי בשולי הכיתה אחת כזאת שיש לה חברה או שתיים קרובות וגם קשיים בדימוי גוף (אני מאוד נמוכה)
אני יכולה להגיד לך שעברתי תקופות מאוד מאוד קשות אבל הכל יעבור, בנתיים תזכור שלא משנה עד כמה אתה חושב וכמה אומרים לך שאתה מכוער תזכור שהם לא מדברים עליך, הם מדברים על עצמם. בגלל כל מה שעברת הפכת לאדם רגיש מאוד ןאכפתי כלפי כולם. כשאתה עוזר לאנשים ריגשית תעשה את זה במינון, אל תתקשר אליהם יותר מידי, תתמוך בהם ותהיה אוזן קשבת אבל אל תרגיש אחראי עליהם, מניסיון זה עושה רק רע. ואם אתה רוצה לפרוק קצת בפרטי אני כאן

שואל השאלה:
^דבר ראשון תודה רבה על התשובה. באמת שכתבת יפה מאוד...
אבל לדעתי להגיד שהם מדברים על עצמם זה קלישאתי. אני מודע לעובדה שאני מכוער. אני כן יחסית גבוהה אבל שמן ושעיר. וכן. אני מכוער. יותר מכולם בכיתה שלי וכבר הבנתי שאני אהיה לבד בחיים שלי.

^גם עצה מטורפת

שומע הן לא מתאהבות ביופי הן מתאהבות בביטחון, אמצעים, הומור וכריזמה
ומה שראיתי אתה בנאדם רגיש רצח תעבוד על עצמך יהיה לך מלא מה לתת למישהי העתידית שלך

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך שאתה לא בן אדם רע וזה שאתה לא מפסיק להאשים את עצמך ולחשוב שאתה אשם בהכל זה הרגל גרוע שהורס לך את החיים, אני באמת מבינה מה שעברת ולספוג כל כך הרבה דחיות ומשפטים כאלה היה שובר כל בן אדם במיוחד מישהו בגיל הזה שרק מחפש אהבה וזה באמת דפוק שהיית צריך לעבור דבר כזה, אתה צריך לאהוב את עצמך כמו שאתה ואם אתה רוצה לעשות שינוי זה בגלל שזה מה שאתה רוצה וזה מה שטוב לך ולא בגלל שום דבר שילדה קטנה אמרה לך.
לגבי הלסחוב את הבעיות של אחרים אני לגמרי מבינה אותך אני עברתי משהו מאד דומה ובאמת אין דבר שיותר מכביד ומכאיב מזה אבל ברגע שלומדים לשים את עצמך מקום ראשון מבינים שכל הזמן הזה זה היה פשוט ניצול ויש הבדל בין חברות לסחיבת הכאב של האחרים, זה לא בריא ולא טוב לסחוב כאב של אחרים גם כשזה נראה לא מזיק ורק חברות טובה זה מצלק וזה לוקח ממך הכל.
מקווה שתלמד לשים את עצמך במקום ראשון ולאהוב את מי שאתה ואם אתה רוצה לדבר אני תמיד פה להכל

וגם רוצה לציין נקודה לגבי מה שאמרת אתה עברת חרם ואתה ראית שבעצם האנשים ש"טוב" להם הם הבריונים ויש מצב שבתת מודע סוגשל ניסית להגיע למצב שאתה לא הקורבן ולכן ניסיתי להפוך את הצדדים? וגם יש כאן דפוס אתה האשמת את עצמך התחרטת ואז ניסית לפצות את זה על ידי שסוגשל "הענשת" את עצמך ניסית לתקן את מה שעשית וכשקיבלת חזרה יחס כמו לפני ויחס רע רצית לחזור להיות בעמדת כח כי לא רציתי להפגע שוב ואז שוב חזרה להאשמה לשנאה עצמית לדיכאון לבריחות בקיצור אני לא פסיכולוגית אבל תשב תחשוב עם עצמך מאיפה ההתנהגות הזאת הגיעה ובמקום ישר לחשוב שאתה רע תנסה לראות את הכאב שהביא אותך לזה ואת הרגישות שהוציאה אותך מזה קיצור תדבר עם מישהו על זה תעבוד עם עצמך אבל אל תאשים את עצמך על דברים שלא ניסית להבין

אולי אתה מכוער. אני לא יודע. לא ראיתי אותך אף פעם. אבל אני יודע שאני לא יכול להעיד על עצמי. אני תמיד חושב שאני יותר גרוע ממה שאני באמת.
אולי עשית דברים רעים לילד. זה הגיוני. אבל זה לא הופך אותך לאדם רע.
זה שמישהו אמרה עליך שאתה מגעיל לא אומר שהיא באמת חושבת ככה, ואני יודע שזה עניין של כל להגיד קשה לעשות, אבל גם אם היא כן חושבת ככה, היא רק מישהי אחת. אולי הדעה שלה חשובה לך, וזה תמיד פוגע כשמישהו חושב שאנחנו גרועים או מגעילים גם אם אנחנו חושבים ככה על עצמנו, אבל זה לא אומר שאתה באמת גרוע ומגעיל.
כולם צריכים להרגיש אהובים זה נורמלי. צריך פשוט למצוא את האדם הנכון שיעזור לנו להרגיש ככה

שואל השאלה:
^לא מצאתי אדם אחד שאוהב אותי סתם. כאילו בלי ציפייה לכלום. לא פגשתי אחד. וכן הייתי רע אליו בכיתה ז' והייתי ממש חרא אבל אני באמת ניסיתי לשפר את המצב ואני כן מאמין שטיפה עזרתי אבל אני יודע איך זה מרגיש וזה חרא הרגשה וכן הייתי אדם רע

מה איתך אחי
אני רוצה לומר לך, בתור אחד דתי זה נכון שאני לא ממש יכול להבין את זה אבל אני עדיין חולק איתך הרבה מאוד ממה שקרה לך
אני מקווה שאתה כבר יושע שהכל אחלה ושלפחות עכשיו אפשר לשנות את הכל לטובה,
כל מה שעברת זה דבר מוערך מאוד בתור ילד לגיל שלך , אשמח לדבר איתך בפרטי אם תרצה אחי תדע שיש פה מישהו בשבילך

שואל השאלה:
אמרו לי השבוע שאני צבוע והילד הכי מגעיל שהם מכירים. וזה עצוב להגיד אבל אני מסכים שאני ממש מגעיל בבית ספר אבל כל אחד שם שדיבר איתי אחרי שעות הלימודים יודע כמה אני רק רוצה לעזור ואף אחד. אף פעם. לא מנסה אפילו לעמוד לטובתי. וזה גורם לי להרגיש לבד.
בנוסף, יש לי חברים אבל אני עדיין מרגיש בודד כי אני תמיד צריך לעשות את הצעד הראשון כדי להשיג משהו. כל דבר. לדבר איתם אפילו.
אף אחד. אף פעם. לא שאל לשלומי פעם אחת בחיים שלי סתם

אוקיי... אז תראה.
אני הייתי במין קבוצה של מלא אנשים שמדברים. והיה שם מישהו שפשוט התחיל לריב איתי על משהו מטומטם ואני קצת איבדתי את זה ואמרתי דברים שאני ממש מתחרט עליהם. זה הרס לי את כל הסיכוי עם כמעט כל האנשים שהיו שם כי הוא היה מאוד מקובל. וכולם התחילו לתקוף אותי ולקלל אותי. אני הרגשתי אחרי זה רע במשך מלר ימים. אבל זה גם גרם לי להבין דברים ולהיות מקבל יותר. זה גרם לי להבין שהייטרים לא תמיד מתכוונים למה שהם אומרים ואולי יש להם סיבה למה שהם עושים. והיה מישהו משם והוא נשאר חבר שלי. אני מאמין שתמצא אדם שיאהב אותך כמו שאתה. אין סיכוי שאתה כל כך מגעיל (אם בכלל) ואף אחד לא ירצה להיות באמת חבר שלך... בטוח תמצא מישהו אחד. ואם אתה הבנת שהיית רע וניסית לשפר זה כל מה שחשוב. מה שהיה בעבר נשאר בעבר. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל אם תבין את זה מוקדם מספיק אתה לא תחזור על טעויות. לא צריך להתקע על הדברים הרעים שעשית בעבר, כי זה לא יעזור לך לעשות דברים טובים עכשיו.

אחי אתה בן אדם טוב

איזה מלך אתה אתה פשוט ילד מלך
אני לא מכירה אותך ומהקצת שראיתי אתה מלך. אתה נסיך ואתה לא הרמת ידיים
אני כלכך רוצה לחבק אותך עכשיו

שואל השאלה:
^די תודה רבה... אין עלייך... עשית לי את היום

אני לא יודעת מאיפה להתחיל חוץ מלהגיד לך שאתה מודע לעצמך ממש ואתה בן אדם טוב.

קודם כל תזכור שהכל יהיה בסדר, עברת דברים קשים מאוד ולא פשוטים בכלל וזה נראה שגם הסביבה שלך לא ממש מקלה עלייך ומכבידה עלייך במובנים שונים.
זה גם נראה שאתה מאוד מודע לדברים הקשים מנטלית שעברת.
אולי תנסה לפגוש מטפל או מאמן חיים שיעזור לך לצאת מכל הקשיים והדברים שאתה לא אוהב בהרגלים שלך? להתחיל לפתח שליטה עצמית, אהבה עצמית, מחשבות חיוביות.
תתחיל להתמקד בעצמך ולאהוב את עצמך ולא מה שאחרים חושבים. ברגע שאתה תהיה בטוב עם עצמך יהיה לך יותר קל להתמודד עם ביקורתיות כי ההערכה עצמית שלך כלפיי עצמך תהיה גדולה יותר והיא תשלוט בחיים שלך יותר מאשר דעות של אחרים.
תזכור שלא מגיע לך העצב שעברת, ושיש חיים טובים לשאוף אליהם שמחכים לך, תראה כמה אנשים תומכים בך וכאן בשבילך:)

הייתי באמצע לכתוב משהו ואז הייתה אזעקה
חייהם המקסימים של נערים בישראל

שואל השאלה:
^^כן אנשים תומכים בי. וכן אני מעריך פה את כולם שקראו וכתבו לי.
אבל אני לא מכיר אותם.
אני צריך מישהו שאני מכיר שיאהב אותי.
שידאג לי.
שבאמת יהיה לו פ/ק*נג איכפת מהרגשות שלי.

אניוואי אני בטוח שאנשים יאהבו אותך כי אתה לפחות מנסה וזה יותר טוב מכלום. ואם הם לא אז באסה להם כי יכל להיות להם חבר. ואני מאמין שאתה יכול להיות חבר טוב ומגיעים לך חברים טובים.

אתה תמצא מישהו כזה במוקדם או במאוחר... כי לאורך כל החיים יש לך מסגרות ודברים שעושים עם עוד אנשים. בטוח שיהיה מישהו אחד שיהיה לו אכפת ממך, וכנראה שיהיו גם יותר.

אני לא חושבת שבגיל הזה קל למצוא כי לרוב אנשים עדין לא בוגרים ובשלב יותר מאוחר זה יקרה

יואו איזה ילד חמוד אתה רואים שאתה עדיין תמים ושתדע שגם אני פעם הייתי מאוד מאוד תמים והייתי כזה טוב לכולם וכולם רק שמו עליי אלף זין אז אחרי הרבה מאוד דיכאונות לקחתי את עצמי בידיים נכנסתי למכון וזה בערך גם מה שבנה לי את האופי והפך להיות חלק מהחיים שלי עכשיו גבר תקשיב מציע לך לקחת את עצמך רציני עכשיו ואם אתה רוצה חברים אתה חייב ביטחון עצמי חייב חייב זה הכי חשוב שיש כאילו קשה מאוד להסביר איך שיהיה לך חברים אבל אתה נשמע לי ילד גבר אני מקווה שתסתדר ואם לא אתה יכול לדבר פה איתי או אמא אבא לא יודע בטוח יש פה מלא אנשים שיכולים לעזור לך אני בטוח שמוך על עצמך גבר

אני ממש מבינה אותך, ובאמת כשקראתי את כל זה הזדהיתי עם הרבה דברים.
חשוב לי להגיד לך שהדרך שבה אנשים רואים אותך לא משקפת בהכרח את מי שאתה באמת. זו רק הדרך שבה הם רואים אותך, והיא לא תמיד נכונה.
אנשים שונים יכולים לראות אותך בצורה שונה, לטובה או לרעה, אבל זה לא מגדיר אותך.
אתה באמת חזק בזה שאתה מצליח לפרוק ולשתף את מה שאתה מרגיש. לא כולם מסוגלים לעשות את זה, וזה מראה שיש לך אומץ ומודעות.
אתה יכול להשתנות ולהשתפר כל עוד יש לך רצון. מה שהיה בעבר לא חייב להגדיר את העתיד שלך, והוא יכול רק לעזור לך לבנות עתיד טוב יותר.
אני ממש מקווה שיהיה לך יותר טוב, שתמצא סביבה בריאה יותר ותתרחק מאנשים שמושכים אותך למקומות שלא טובים לך. תתעסק בדברים שעושים לך טוב באמת, בתחביבים ובדברים שמרגיעים אותך.
ובתכלס, הרבה פעמים אנשים שמורידים אחרים עושים את זה מתוך חוסר ביטחון של עצמם. מי שבטוח בעצמו לא צריך לפגוע באחרים כדי להרגיש טוב יותר.
תהיה עצמך, ואל תיתן למילים של אנשים שלא באמת מכירים אותך להגדיר אותך.
אתה נשמע בן אדם טוב, ואני באמת מקווה שיהיה לך יותר טוב.
תנצל את החופש הזה כדי לחשוב מה אתה רוצה לעשות ובמה להשתפר, אבל הכי חשוב לבנות את הביטחון שלך ולהבין שמה שאחרים חושבים עליך לא קובע מי אתה.

אין לי כ"כ מה להוסיף על מה שאמרו פה אבל לדעתי האחרונה שאמרה "הוא די מגעיל" אמרה את זה כדי לכסות על זה שבאמת היא בקטע שלך ורק מתביישת ובינתיים כאילו צוחקת עליך
אני אומר כי אני בעצמי הרבה פעמים כשאני רוצה שיחשבו שאין לי קשר למשהו או למישהו אני מנסה לדבר על הדבר הזה באופן שלילי.
בכל אופן תדע שאתה תמיד טוב

לא הולכת לשקר, המצב שלך נשמע רע. כולנו עברנו ו/או עוברים חרא בחיים ואני אפילו מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת. ככ הרבה דברים לטפל ולדאוג להם כמו טעויות מהעבר, בעיות של חברים, משקל וציונים וכו וכו וזה לא נגמר. גם אם רק באת לפרוק כדי להרגיש שמישהו יראה אותך זה בסדר לגמרי. אתה בסופו של דבר רק בן 15 ויש לך מלא זמן לפניך. יהיה לך עוד הזדמנויות להכיר חברים, בת זוג, וכל מה שתרצה, באמת שאין צורך למהר. אל תרגיש רע עם עצמך על דברים שעשית פעם אם אתה יודע שאתה לא תעשה את אותה טעות שוב ושאתה מצטער שעשית אותם. ממליצה לך באמת להתקדם קדימה ולדאוג לבריאות שלך, פיזית ונפשית. אם תשחק עם זה בבקשה.
אני יכולה לכתוב פה מגילה על מה אתה יכול לעשות ומה לא אבל זה יהיה לא ריאלסטי ובסופו של דבר אתה צריך לעשות דברים בקצה שלך, אבל תזכור שזאת תקופה בחיים שלך ועוד שנה או שנתיים החיים שלך יכולים להיראות שונים לגמרי. תשמור על הגוף והנפש שלך.

אם אתה רוצה לדבר אני פה ואני לא שופטת ואני יכולה להבין אותך ואני לא אחשוב שאתה מגעיל על פי מראה חיצוני ,אז אם תרצה לדבר תשלח הודעה :)

וואו, קראתי הכל נשמע שעברת המון דברים בגיל ממש צעיר למרות כל מה שסיפרת מה שהכי בלט לי זה שאתה כל הזמן מנסה להשתפר להודות בטעויות ולעזור לאחרים אני מקווה שתיתן לעצמך קצת יותר קרדיט מגיע לך להרגיש אהוב ומוערך בדיוק כמו לכל אחד אחר

עצם זה שאתה כל כך חשוף, מודה בדברים הקשים שעברת ובאותה נשימה חושף את הדברים הרעים שעשית - זה בן אדם שיש לי אליו כבוד. כי אתה בן אדם כנה, בן אדם שרוצה לעשות טוב. תסכים איתי שזה הרבה יותר טוב מבן אדם שמשקר לעצמו ולעולם וממשיך בדרך שלו?
עברת דברים קשים, וזה בסדר לבקש עזרה אם תצטרך. זה בסדר להמשיך הלאה ויש לך כל זכות להתחיל מחדש אם אתה רוצה, תעבור בית ספר אם צריך. תלחם על עצמך כי אתה יכול. זה בדיוק השלב בחיים שאתה יכול להתפתח עד כדי שאתה לא מבין את זה אפילו, אם תשקיע ואל תאבד את עצמך בדרך.
אל תשנא את עצמך, זה לא יעזור בכלום. אני בטוחה שאתה אדם טוב ויפה והלוואי שמישהו מבין כל אלה שפגעו בי ובאחרים היו מבינים את מה שאתה הבנת בגיל כל כך צעיר.
אני בת 20 עכשיו ולהגיד את האמת? אני גם בעצמי לא מבינה כל כך מי אני ומה לעשות, אבל העצה הכי טובה שיש לי להגיד לך זה שתילחם על עצמך כי מגיע לך לראות את הגרסה הכי טובה שלך עוד כמה שנים וזה ישתלם
רק אל תהיה אובססיבי לזה כי זה גם יהרוס אותך, תהיה מי שאתה ותהיה גאה בזה כי אתה לא מבין שאתה בן אדם כל כך טוב וזה מה שכואב לי לראות אצלך בתשובה
תאמין לי שאני ועוד הרבה אנשים היו רוצים את האומץ שיש לך פה
בבקשה אל תשנא את עצמך, לא פיזית ולא נפשית ולא בגלל מה שעברת
חיבוק מרחוק (:

רק רוצה להוסיף שזה בסדר לעשות טעויות כמו שכבר נאמר פה
אנחנו צעירים וזה קורה כל הזמן, הכי חשוב זה להודות שטעית ולהשתפר.
ואת זה עשית ואתה עושה (:

אני רוצה לשאול אותך אם אתה מאוד רגיש
כי לפי מה שכתבת שאתה מנסה לעזור להרבה אנשים והכל זה ניראה שאתה מאוד רגיש
וזה דבר טוב אני גם כזה
ואני רוצה להגיד לך שכדאי שתפסיק לספור אנשים
זה ממש קל להגיד את זה וקשה ליישם
אבל שווה לנסות צעד צעד בלי לחץ
ואני ממש מבין אותך את הרצון שיבינו אותך ולהרגיש אהוב
אני הרגשתי ככה במשך בערך עשרות שנים
אז אני בהחלט מבין את ההרגשה הזאת
(כמובן כל אחד חווה את זה אחרת)
אני חושב שהדרך של לא לספור אחרים ולאהוב את עצמך זה על ידי שתדבר עם עצמך בלשון טוב
וגם לעשות דברים שאתה אוהב
דברים שעושים לנפש טוב
כמו ללכת בטבע
כמו לדבר עם חבר
כמו לצייר או לצבוע
כל דבר שאתה מתחבר אליו שתעשה אותו זה בעצם ימלא אותך
ואז כשיזלזלו בך אתה תדע מה אתה שווה אז לא תספור את מי שמצער אותך
כמו שקורה הרבה שמי שלומד משהו או מתאמן זה נותן לו ביטחון עצמי
אז אותו דבר
תמצא משהו שעושה לך טוב ותתמיד בו ואני חושב שזה יתן לך ביטחון עצמי ולא תרגיש מדוכא ותרצה לקום בבוקר כי יש לך את מה שאתה אוהב
ואני ממליץ לך לקרוא את הספר your brain on porn
זה מדבר על מה שקורה במוח למי שמכור לפורנו
אני קראתי את זה
אם אתה צריך עזרה בלמצוא אתה יכול לשלוח לי הודעה פרטית
חבר יקר אני מאחל לך שתמצא את הדרך אל עצמך ושתאהב את עצמך ושלא תיתן לאחרים להוריד ממך

לי נשמע שאתה במצב מושלם להתחיל טיפול פסיכולוגי

זה ארוך מידי

שואל השאלה:
תקשיבו אנשים. אין עליכם, באמת. לשמוע שאנשים קוראים את מה שכתבתי ואיכפת להם ומנסים לגרום שיהיה לי יותר טוב זה ממש משמח. אבל בו זמנית זה גם ממש מעציב. אתמול, הראו לנו סרטון ואני צחקתי ממש ובו זמנית גם בכיתי, בכיתי כי הבנתי שהרבה מאוד זמן לא היה לי כל כך כיף. אני חושב שמישהו שלא עבר את זה לא יוכל להבין את זה אבל תמיכה זה משהו שכולכם יכולים לעשות ועשיתם. כולכם אמרתם לי להפסיק לשנוא את עצמי, איך אני יכול להפסיק? אני מכוער, אני מנסה להיות טוב אבל אף אחד לא מוכן אפילו להיות חבר אמיתי שלי. ברגעים הכי קשים שלי הייתי לבד ואף אחד לא פנה אלי. אני לא מאשים אותם, איך הם היו אמורים לדעת... אבל להרגיש שהרגשות שלי לא חשובים לאף אחד חוץ ממני זה ממש הורס. ואני מרגיש שבגלל זה נורא בא לי בת זוג שרק יהיה לה טיפה איכפת. כי אני באמת חושב שאף פעם לא הייתי שמח באמת.
ועוד פעם תודה רבה לכם שאתם מנסים לעזור ושקראתם את הכל

^אי אפשר פשוט להפסיק לשמוע את עצמך, זה נכון. אבל תנסה כל יום כשאתה קם בבוקר למצוא משהו שאתה אוהב בעצמך (ואם באמת אין כזה, אז רק תגיד משהו כזה לעצמך בקול רם כמה פעמים). זה משהו שהיועצת בבית הספר אמרה לי פעם לעשות וזה קצת עזר, אז שווה לנסות...
לגבי החברים. גם לי יש את הבעיה הזאת. מצד אחד אני חושב שמגיע להם חבר טוב יותר ממני ומצד שני אני חושב שמגיע לי יותר טוב מהם. זה גורם לי להרגיש כמו חתיכת ח*א כל פעם שאני חושב ככה. אני לא יודע מה להציע לך חוץ מללכת ולדבר איתם (על כל נושא שבעולם זה לא משנה) ולנסות להתקרב אליהם עוד קצת.