אם אלוהים הוא באמת מעבר לכל מחשבה אנושית, האם כל אמונה בו היא בהכרח אמונה בצל שלו בלבד?

והשאלה הזאת פותחת דלת להבנה שאולי אני בכלל לא מאמין באלוהים. אני כן מאמין בישות נורא עוצמתית, אבל לא בישות כל־יכולה.

אבל אם אלוהים יכול להיכנס בשלמותו אל תוך תודעתו של האדם, האם זה בכלל אלוהים?

והתשובה היא שלא, כי הוא נאלץ להיכנס אל מסגרת התודעה שלנו. אני אנסה להסביר את זה באופן משורטט:

תחשבו על התודעה האנושית כעל היקום שלנו כמרחב עצום וריק, אבל כזה שיש לו קווי גבול ברורים. כשאלוהים נכנס אליו, הוא למעשה נכנס אל היקום שלנו. ומשם הוא כבר לא כל־יכול, כי הוא נכנס אל מסגרת היסודות של היקום, ואינו יכול לשבור אותה, כי אז לא נבין.

אז אולי המסקנה היא שאלוהים כן קיים, אבל אף פעם לא נוכל להכיל אותו, והוא אף פעם לא יוכל להתגלות אלינו בצורתו הגולמית. אבל אז מתעוררת בי שאלה:

מה אני מרגיש בפנים? במה אני מאמין? האם ה"אלוהים" שנאלץ להכניס את עצמו אל קווי ההיגיון שלנו הוא בכלל אותה ישות גולמית שהאמנו בה? האם אני יכול לומר שאני מאמין ב"אלוהים"? הרי אני לא מאמין בו עצמו, אלא רק בקונספט שאני עוד מסוגל להכיל, אבל זה *לא* הוא.

והתשובה היא גם שלילית.

בקיצור, במה אני לעזאזל מאמין?