17 תשובות
זה לא "מותר להם"
הם פשוט מרשים לעצמם, כל אחד וההשתדלויות שלו
הם פשוט מרשים לעצמם, כל אחד וההשתדלויות שלו
זה לא קשור למותר
חרדים יותר מחמירים ולכן נשים חרדיות לא לובשות חולצות קצרות לעומת דתיים שיותר מקלים אז נשים דתיות לובשות קצר
חרדים יותר מחמירים ולכן נשים חרדיות לא לובשות חולצות קצרות לעומת דתיים שיותר מקלים אז נשים דתיות לובשות קצר
אנונימית
חרדים מחמירים ותורה אצלם במקום הראשון
דתיים משלבים את התורה בחיים לא את החיים בתורה
דתיים משלבים את התורה בחיים לא את החיים בתורה
בדת מאוד מחמירים על הנשים בקטע של צניעות. אז לבנים נחשב מותר ולבנות זה "לא מכבד"
קודם כל היום ביהדות יש הרבה זרמים וקהילות, ולכל קהילה ההלכות ומנהגים מעט שונים, חלקם מקפידים יותר וחלקם פחות.
ידוע שדתיים, דתיים לייט ולאומיים מקפידים פחות מחרדים.
מה גם שאצל חרדים יש הרבה נורמות שנקבעו לא בהכרח על פי ההלכה, אלה כי הם נחשבים 'רחוביים' או לא מתאימים לבת החרדייה וכל מיני סיבות.
זה לא מה שהופך אותנו למפולגים, מה שהופך אותנו למפולגים זה השנאה אחד כלפי השני.
זה בסדר לא להסכים על דברים, בסדר לנהוג במנהגים שונים, זה מה שיפה בנו, שבאנו מכל כך הרבה מקומות אבל תכלס היהדות היא אותה יהדות.
ידוע שדתיים, דתיים לייט ולאומיים מקפידים פחות מחרדים.
מה גם שאצל חרדים יש הרבה נורמות שנקבעו לא בהכרח על פי ההלכה, אלה כי הם נחשבים 'רחוביים' או לא מתאימים לבת החרדייה וכל מיני סיבות.
זה לא מה שהופך אותנו למפולגים, מה שהופך אותנו למפולגים זה השנאה אחד כלפי השני.
זה בסדר לא להסכים על דברים, בסדר לנהוג במנהגים שונים, זה מה שיפה בנו, שבאנו מכל כך הרבה מקומות אבל תכלס היהדות היא אותה יהדות.
לא מותר לדתיים לעשות את זה
דתיים שבאמת חשוב להם מאוד לשמור את ההלכות והם מאוד משתדלים - הם כנראה לא יעשו את זה, או לפחות ישתדלו מאוד שלא.
העניין שאצל חרדים את לא רואה את זה - זה כי הם כנראה יותר מקפידים מחלק מהדתיים שאת רואה/מכירה. זה לא אומר שלדתיים מותר.
דתיים שבאמת חשוב להם מאוד לשמור את ההלכות והם מאוד משתדלים - הם כנראה לא יעשו את זה, או לפחות ישתדלו מאוד שלא.
העניין שאצל חרדים את לא רואה את זה - זה כי הם כנראה יותר מקפידים מחלק מהדתיים שאת רואה/מכירה. זה לא אומר שלדתיים מותר.
ההלכה היא אותה הלכה בין חרדים ובין דתיים.
ההבדל הוא במחלוקות מהי היא ההלכה. אמנם גם רוב ההלכות האלו נאמרו לגבי תפילה ולא לגבי כלליות היום. אמנם אנשים בחברות מסויימות החליטו להחמיר בהם גם מחוץ לתפילה.
דוגמה לכך היא מכנסיים קצרות שמאחרי הברך, המשנ"ב כותב שזה מותר אפילו בתפילה אך לא ראוי, לא מחמת צניעות אלא מחמת שזה מקום שאם הוא יגרד בו במהלך התפילה הוא יצטרך נטילה, ורק מעל הברך אסור (גם לגברים) לגלות מחוץ לתפילה. משם יצאה ההלכה לאסור גם מתחת לברך בתפילה (למרות שהוא כתב שזה לא ראוי אך מותר), ומשם יצאה ההלכה בקהילות חרדיות לאסור את זה תמיד.
(חייב להעיר שהרב עובדיה שם יותר דגש בצורת הכתיבה שלו על לשון ההיתר ולא על לשון האיסור, ולכן תראו יותר חרדים ספרדים שעם מכנסיים קצרות יורדים לשפוך זבל מאשר אשכנזים, ההלכה שווה בשניהם אבל כתבי רבותיהם השפיעו עליהם רגשית בצורה אחרת).
[עריכה: גם יש לחרדים צד לנסות לעשות כל מה שנראה להם 'צדיק' ביותר גם אם אין לו קשר ליהדות ישירות (לפעמים אפילו אם הוא נוגד הלכה [עריכה שנייה: עיין מה שכתב רבי אריה קפלן זצ"ל בספרו made in heaven, עמוד 23 לגבי פנייה לשדכנים]), אלא הוא עניין רגשי או מוסרי לדעתם. הם לוקחים את המוסר והופכים אותו להלכה בהרבה מקרים. אפשר לדון אם זה ראוי או שלא, אך מוטב שלא אפתח פי בנושא לגביהם].
וכן יש דבר נוסף שנקרא 'מנהג המקום' שמדרבנן אסור בעיקרון לפרוץ אותו מבלי לעשות לו התרת נדרים (זה מעין נדר אוטומטי מעצם זה שאת חיה בקהילה מסויימת, המנהג שלהם הוא כאילו נדר לבני אותה הקהילה. חשוב להבהיר שגם הבית יוסף, טור, הנו"כ וכו' כתבו שזה לא משר ממש אלא כאילו נדר בדווקא). אמנם חשוב להעיר שיש הרבה מקרים שבהם אפשר לבטל מנהג זמנית או אפילו לצמיתות במקום גנאי, כבוד הבריות, צער, צורך גדול, וכו' וכו'. אבל אנשים מאוד לא אוהבים לשנות מנהגים כי זה נושא מאוד רגשי ונפיץ.
^^^
לגבי צניעות, למעשה רוב הלכות צניעות לנשים נלמדות מהלכות צניעות לגברים בתפילה (ודווקא מה שכתבתי לעיל ככל הנראה הוא נלמד מנשים לגברים), ושניהם נאמרו במיוחד לגבי תפילה ונהגו להחמיר גם מחוץ לתפילה וכמו שכתבתי לעיל, פשוט עם נשים חברתית יותר מחמירים בזה. וזה באמת לא ראוי להחמיר עם נשים יותר מגברים כשכל ההחמרה נלמדת מהלכות גברים עצמם, אמנם זה מסוג הדברים שלא הדת בעייתית, אלא האנשים בעיתיים.
ההבדל הוא במחלוקות מהי היא ההלכה. אמנם גם רוב ההלכות האלו נאמרו לגבי תפילה ולא לגבי כלליות היום. אמנם אנשים בחברות מסויימות החליטו להחמיר בהם גם מחוץ לתפילה.
דוגמה לכך היא מכנסיים קצרות שמאחרי הברך, המשנ"ב כותב שזה מותר אפילו בתפילה אך לא ראוי, לא מחמת צניעות אלא מחמת שזה מקום שאם הוא יגרד בו במהלך התפילה הוא יצטרך נטילה, ורק מעל הברך אסור (גם לגברים) לגלות מחוץ לתפילה. משם יצאה ההלכה לאסור גם מתחת לברך בתפילה (למרות שהוא כתב שזה לא ראוי אך מותר), ומשם יצאה ההלכה בקהילות חרדיות לאסור את זה תמיד.
(חייב להעיר שהרב עובדיה שם יותר דגש בצורת הכתיבה שלו על לשון ההיתר ולא על לשון האיסור, ולכן תראו יותר חרדים ספרדים שעם מכנסיים קצרות יורדים לשפוך זבל מאשר אשכנזים, ההלכה שווה בשניהם אבל כתבי רבותיהם השפיעו עליהם רגשית בצורה אחרת).
[עריכה: גם יש לחרדים צד לנסות לעשות כל מה שנראה להם 'צדיק' ביותר גם אם אין לו קשר ליהדות ישירות (לפעמים אפילו אם הוא נוגד הלכה [עריכה שנייה: עיין מה שכתב רבי אריה קפלן זצ"ל בספרו made in heaven, עמוד 23 לגבי פנייה לשדכנים]), אלא הוא עניין רגשי או מוסרי לדעתם. הם לוקחים את המוסר והופכים אותו להלכה בהרבה מקרים. אפשר לדון אם זה ראוי או שלא, אך מוטב שלא אפתח פי בנושא לגביהם].
וכן יש דבר נוסף שנקרא 'מנהג המקום' שמדרבנן אסור בעיקרון לפרוץ אותו מבלי לעשות לו התרת נדרים (זה מעין נדר אוטומטי מעצם זה שאת חיה בקהילה מסויימת, המנהג שלהם הוא כאילו נדר לבני אותה הקהילה. חשוב להבהיר שגם הבית יוסף, טור, הנו"כ וכו' כתבו שזה לא משר ממש אלא כאילו נדר בדווקא). אמנם חשוב להעיר שיש הרבה מקרים שבהם אפשר לבטל מנהג זמנית או אפילו לצמיתות במקום גנאי, כבוד הבריות, צער, צורך גדול, וכו' וכו'. אבל אנשים מאוד לא אוהבים לשנות מנהגים כי זה נושא מאוד רגשי ונפיץ.
^^^
לגבי צניעות, למעשה רוב הלכות צניעות לנשים נלמדות מהלכות צניעות לגברים בתפילה (ודווקא מה שכתבתי לעיל ככל הנראה הוא נלמד מנשים לגברים), ושניהם נאמרו במיוחד לגבי תפילה ונהגו להחמיר גם מחוץ לתפילה וכמו שכתבתי לעיל, פשוט עם נשים חברתית יותר מחמירים בזה. וזה באמת לא ראוי להחמיר עם נשים יותר מגברים כשכל ההחמרה נלמדת מהלכות גברים עצמם, אמנם זה מסוג הדברים שלא הדת בעייתית, אלא האנשים בעיתיים.
ההלכה היא לכל היהודים.
לא משנה אם את דתיה או חרדית, ההלכה היא שחייבים לכסות את המרפק.
לא משנה אם את דתיה או חרדית, ההלכה היא שחייבים לכסות את המרפק.
^^רוב ההלכות לצניעות נשים באו דווקא מהתלמוד. חכמי התלמוד דנו בשאלות של צניעות והגדירו תחומים מסוימים של כיסוי הגוף והשיער. נניח, במסכת כתובות מוזכר כיסוי ראש לנשים נשואות כחלק מדת יהודית.
במסכת תלמוד בבלי, מסכת ברכות נאמר שזרועותיה של אישה עשויות להיחשב כחלק מהמקומות שיש לכסות בהקשרים מסוימים של צניעות.
בימי הביניים, פוסקים כמו הרמב"ם, הטור ורבי יוסף קארו דנו בכלל של כיסוי "המקומות שרגילים לכסות".
השולחן ערוך אינו קובע במפורש עד המרפק, אלא מדבר על מקומות בגוף שנחשבים מכוסים לפי הנוהג.
פוסקים מאוחרים יותר, במיוחד בחברה האורתודוקסית והחרדית פירשו שהזרוע צריכה להיות מכוסה לפחות עד המרפק, והדבר התקבע כנורמה מקובלת.
במסכת תלמוד בבלי, מסכת ברכות נאמר שזרועותיה של אישה עשויות להיחשב כחלק מהמקומות שיש לכסות בהקשרים מסוימים של צניעות.
בימי הביניים, פוסקים כמו הרמב"ם, הטור ורבי יוסף קארו דנו בכלל של כיסוי "המקומות שרגילים לכסות".
השולחן ערוך אינו קובע במפורש עד המרפק, אלא מדבר על מקומות בגוף שנחשבים מכוסים לפי הנוהג.
פוסקים מאוחרים יותר, במיוחד בחברה האורתודוקסית והחרדית פירשו שהזרוע צריכה להיות מכוסה לפחות עד המרפק, והדבר התקבע כנורמה מקובלת.
^
רוב ככל ההלכות הגיעו מהתלמוד, כולל הלכות צניעות לגברים.
בהגדרה הלכתית, אישה זו אישה נשואה, לא פנויה (מצרף לכך מאגר של מעט מן המקורות בהם מתאתי ראיות לכך). לכן רוב ההלכות נידונו לגבי נשואות ולא לגבי פנויות, ובדור האחרון יותר התבטאה ההרחבה שלהם לגבי פנויות, אם כי זה כבר התחיל מהמשנ"ב לפני כמאה שנה.
לגבי שיער זה מדאורייתא, וזה נאמר לגבי נשואות, ולא מסיבת צניעות, אלא מגזירת הכתוב שלא קשורה לצניעות.
מלבד דעת המג"א (או"ח סי' עה סק"ג), אין כמעט מי שסובר שפנויות צריכות לכסות שערן. אכן יש מקום שמשתמע מהשו"ע שגם הן צריכות (אבן העזר סי' כא סע' ב), אמנם כתבו שם הנו"כ (חלקת מחוקק סק"ב, בית שמואל סק"ה, באר היטב סק"ה, פרישה על הטור סק"ג, ובפתחי תשובה שם הביא שכן הוא בדגול מרבבה ובשבות יעקב, והביא שעת הב"ח שזה לא נאמר אלא לפנויה שנישאה והתגרשה, ועוד ועוד. ובהגהות רעק"א שם סק"א כותב שהוא רק בארוסה שנבעלה ולא בשאר בעולות) שזה נאמר לנשים שאינם בתולות, וכן הסביר הפתחי תשובה והביא כן מהשבות יעקב ומעוד פוסקים שכתבו כן, שזו רק עצה להן למקרה והם יהיו בהריון מבלי נישואין ויתביישו, שיכסו את שערן באופן שלא יזהו אותן, ואם אינן רוצות בכך- אין להן שום חיוב, החיוב הוא רק לנשואות.
ושוב, דת יהודית היא מנהג (להבדיל מ'דת משה'), וכללי המנהגים הם שבמקום שהמנהג בטל, בטל. ואכן מקורו של השו"ע שם שפנויות שנבעלו מכסות ראשם כמנהג, אך מנהג זה בטל.
לגבי זרועותיה, אפילו שכתב המשנ"ב (סי' עה סק"ב) שזה לא תלוי במנהג, הוא לא הביא מקור לדבריו, ואדרבה- הסכימו רוב הפוסקים שכל הנקרא דת יהודית הוא כדברי רש"י בכתובות (עב.)- "דת יהודית - שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא".
ויש כלל בהלכה, שפוסק שלא הביא מקורו- לא מחשיבים דבריו, ולכן אין להחשיב דברי המשנ"ב שם לא לדבר ולא לחצי דבר. וכמו שכתבו לגבי הרמב"ם שהוא אינו סמכות הלכתית כלל מאחר והוא לא הביא מקורות לדבריו (שו"ת הרא"ש כלל לא סי' ט, שו"ת הריב"ש סי' מד, פתיחת יבי"א ח"א), ויש שכתבו שאפילו דעת הרמב"ם עצמו כן היא (שו"ת מעדני יו"ט בהקדמתו וכתב שמצא כן ב30 מכתבים משו"ת הרמב"ם שאין לסמוך על דבריו להלכה (מצאתי אחד כזה באתר ספריא, מכתב רמ אם אני זוכר נכון), מהר"ל נתיב התורה נתיבים מה-מח, הרב עובדיה שחלק על כך, הביא מ"מ שגם דעת החזו"א והדברי חיים וועלץ שדעת הרמב"ם שלא יסמכו עליו להלכה).
וכן בזרועות הקל הישכיל עבדי (ח"ד או"ח סי' ט) בשם הבן איש חי (פרשת בא אות י, שכתב שדמאחר ויש אומרים שאישה שרגילים לראות דדיה בעת ההנקה, בגלל שהיא לא מקפידה ממילא אנשים התרגלו למראה זה אצלה וממילא בשעת ההנקה אפשר אפילו להתפלל מולה כי דדיה הם כפניה ורגרליה באותו זמן, ומחמת כן בשעת הדחק אפשר להתפלל כנגד דדיה, ומשמי ממנו שהיא עצמה יכולה מלכתחילה לגלותם ורק לעניין להתפלל כנגדה הוא בשעת הדחק כי יש מחלוקת בדבר. אכן הרב עובדיה מעיר שמהבא"ח לא מוכרח שכן הוא כי אפשר לומר שהוא רק במקום צורך כגון הנקה או כשיש לה סיבה אחרת לגלות עצמה ורגילה בכך וממילא אנשים רגילים לראותה בכך, כלומר שזה היתר לא גורף אלא כפי מה שהיא רגילה לגלות ולא היתר אוטומטי לכל בת, אמנם הוא עצמו תולה את האיסור בחשש שמחמת כל יפרצו איסור אחר) שאין זה אלא משום מנהג, ולאחר ופשט המנהג להקל בזה, לפי הפשט זה מותר, אלא שהוא עצמו מהפוסקים אחר הסוד שאסרו, אך גם הוא מודה שלפי הפשט זה מותר. ואף הרב עובדיה שחלק עליו, כתב (מספר צמח צדק על הש"ס, ברכות פרק ג סוף אות ד) שהוא לא חולק אלא מהחשש שאנשים יתירו את שוק האישה, מאחר ואנשים נוטים לחשוב שהזרוע והשוק אסורים מאותה הסיבה, על כן אם נתיר להם זרוע יבואו להתיר שוק, שהוא אסור מן הדין ולא תלוי במנהג, וכמו שהבאתי לעיל לגבי גברים גם כן בדעת המשנ"ב לאסור להם להיות עם מכנס קצר. ולפי מה שהוא כותב בהרבה מקומות אחרים שפוסקים עשו כן וחששו לדבר שלא מצינו לו מקור בש"ס, הוא הנקרא 'גזירות חדשות מדעתינו', ואין חיוב לאדם הפרטי לשמוע להם אפילו יאסרו אותם כל גדולי הדור (אלא אם פשט מנהג כמותם ואז הוא מדין מנהג, שניתן לבטלו כפי שביארתי בתשובה לעיל). אלא הכל תלוי במנהג המקום (יבי"א ח"ו או"ח סי' יג בסופו, וסי' יד).
וכן הביא הרב עובדיה שם מהרבה מאוד פוסקים שרק אם הוא מנהג הפרוצות ביותר, אזי הוא אסור ולא נקרא שהמנהג להתיר (לעניין שאם יש נוהגים ויש שאינם נוהגים אזי הדין הוא שאין מנהג), אך אם הוא רק מנהג הפרוצות בעלמא ולא מנהג הפרוצות ביותר- דבר זה מספיק כדי לבטל את המנהג.
מה שכתבתי שהלכות צניעות נלמדים מגברים, היינו הלכות צניעות כגון ערווה בעששית ואיסור לבישת בגד אדום בתפילה (לרוב הפוסקים היינו בגד בולט ולא בגד אדום בהכרח).
וכמו שכתבת בעצמך- דברים פשוט התקבעו כנורמה. אין זו אשמת הדת אלא אשמת האנשים.
רוב ככל ההלכות הגיעו מהתלמוד, כולל הלכות צניעות לגברים.
בהגדרה הלכתית, אישה זו אישה נשואה, לא פנויה (מצרף לכך מאגר של מעט מן המקורות בהם מתאתי ראיות לכך). לכן רוב ההלכות נידונו לגבי נשואות ולא לגבי פנויות, ובדור האחרון יותר התבטאה ההרחבה שלהם לגבי פנויות, אם כי זה כבר התחיל מהמשנ"ב לפני כמאה שנה.
לגבי שיער זה מדאורייתא, וזה נאמר לגבי נשואות, ולא מסיבת צניעות, אלא מגזירת הכתוב שלא קשורה לצניעות.
מלבד דעת המג"א (או"ח סי' עה סק"ג), אין כמעט מי שסובר שפנויות צריכות לכסות שערן. אכן יש מקום שמשתמע מהשו"ע שגם הן צריכות (אבן העזר סי' כא סע' ב), אמנם כתבו שם הנו"כ (חלקת מחוקק סק"ב, בית שמואל סק"ה, באר היטב סק"ה, פרישה על הטור סק"ג, ובפתחי תשובה שם הביא שכן הוא בדגול מרבבה ובשבות יעקב, והביא שעת הב"ח שזה לא נאמר אלא לפנויה שנישאה והתגרשה, ועוד ועוד. ובהגהות רעק"א שם סק"א כותב שהוא רק בארוסה שנבעלה ולא בשאר בעולות) שזה נאמר לנשים שאינם בתולות, וכן הסביר הפתחי תשובה והביא כן מהשבות יעקב ומעוד פוסקים שכתבו כן, שזו רק עצה להן למקרה והם יהיו בהריון מבלי נישואין ויתביישו, שיכסו את שערן באופן שלא יזהו אותן, ואם אינן רוצות בכך- אין להן שום חיוב, החיוב הוא רק לנשואות.
ושוב, דת יהודית היא מנהג (להבדיל מ'דת משה'), וכללי המנהגים הם שבמקום שהמנהג בטל, בטל. ואכן מקורו של השו"ע שם שפנויות שנבעלו מכסות ראשם כמנהג, אך מנהג זה בטל.
לגבי זרועותיה, אפילו שכתב המשנ"ב (סי' עה סק"ב) שזה לא תלוי במנהג, הוא לא הביא מקור לדבריו, ואדרבה- הסכימו רוב הפוסקים שכל הנקרא דת יהודית הוא כדברי רש"י בכתובות (עב.)- "דת יהודית - שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא".
ויש כלל בהלכה, שפוסק שלא הביא מקורו- לא מחשיבים דבריו, ולכן אין להחשיב דברי המשנ"ב שם לא לדבר ולא לחצי דבר. וכמו שכתבו לגבי הרמב"ם שהוא אינו סמכות הלכתית כלל מאחר והוא לא הביא מקורות לדבריו (שו"ת הרא"ש כלל לא סי' ט, שו"ת הריב"ש סי' מד, פתיחת יבי"א ח"א), ויש שכתבו שאפילו דעת הרמב"ם עצמו כן היא (שו"ת מעדני יו"ט בהקדמתו וכתב שמצא כן ב30 מכתבים משו"ת הרמב"ם שאין לסמוך על דבריו להלכה (מצאתי אחד כזה באתר ספריא, מכתב רמ אם אני זוכר נכון), מהר"ל נתיב התורה נתיבים מה-מח, הרב עובדיה שחלק על כך, הביא מ"מ שגם דעת החזו"א והדברי חיים וועלץ שדעת הרמב"ם שלא יסמכו עליו להלכה).
וכן בזרועות הקל הישכיל עבדי (ח"ד או"ח סי' ט) בשם הבן איש חי (פרשת בא אות י, שכתב שדמאחר ויש אומרים שאישה שרגילים לראות דדיה בעת ההנקה, בגלל שהיא לא מקפידה ממילא אנשים התרגלו למראה זה אצלה וממילא בשעת ההנקה אפשר אפילו להתפלל מולה כי דדיה הם כפניה ורגרליה באותו זמן, ומחמת כן בשעת הדחק אפשר להתפלל כנגד דדיה, ומשמי ממנו שהיא עצמה יכולה מלכתחילה לגלותם ורק לעניין להתפלל כנגדה הוא בשעת הדחק כי יש מחלוקת בדבר. אכן הרב עובדיה מעיר שמהבא"ח לא מוכרח שכן הוא כי אפשר לומר שהוא רק במקום צורך כגון הנקה או כשיש לה סיבה אחרת לגלות עצמה ורגילה בכך וממילא אנשים רגילים לראותה בכך, כלומר שזה היתר לא גורף אלא כפי מה שהיא רגילה לגלות ולא היתר אוטומטי לכל בת, אמנם הוא עצמו תולה את האיסור בחשש שמחמת כל יפרצו איסור אחר) שאין זה אלא משום מנהג, ולאחר ופשט המנהג להקל בזה, לפי הפשט זה מותר, אלא שהוא עצמו מהפוסקים אחר הסוד שאסרו, אך גם הוא מודה שלפי הפשט זה מותר. ואף הרב עובדיה שחלק עליו, כתב (מספר צמח צדק על הש"ס, ברכות פרק ג סוף אות ד) שהוא לא חולק אלא מהחשש שאנשים יתירו את שוק האישה, מאחר ואנשים נוטים לחשוב שהזרוע והשוק אסורים מאותה הסיבה, על כן אם נתיר להם זרוע יבואו להתיר שוק, שהוא אסור מן הדין ולא תלוי במנהג, וכמו שהבאתי לעיל לגבי גברים גם כן בדעת המשנ"ב לאסור להם להיות עם מכנס קצר. ולפי מה שהוא כותב בהרבה מקומות אחרים שפוסקים עשו כן וחששו לדבר שלא מצינו לו מקור בש"ס, הוא הנקרא 'גזירות חדשות מדעתינו', ואין חיוב לאדם הפרטי לשמוע להם אפילו יאסרו אותם כל גדולי הדור (אלא אם פשט מנהג כמותם ואז הוא מדין מנהג, שניתן לבטלו כפי שביארתי בתשובה לעיל). אלא הכל תלוי במנהג המקום (יבי"א ח"ו או"ח סי' יג בסופו, וסי' יד).
וכן הביא הרב עובדיה שם מהרבה מאוד פוסקים שרק אם הוא מנהג הפרוצות ביותר, אזי הוא אסור ולא נקרא שהמנהג להתיר (לעניין שאם יש נוהגים ויש שאינם נוהגים אזי הדין הוא שאין מנהג), אך אם הוא רק מנהג הפרוצות בעלמא ולא מנהג הפרוצות ביותר- דבר זה מספיק כדי לבטל את המנהג.
מה שכתבתי שהלכות צניעות נלמדים מגברים, היינו הלכות צניעות כגון ערווה בעששית ואיסור לבישת בגד אדום בתפילה (לרוב הפוסקים היינו בגד בולט ולא בגד אדום בהכרח).
וכמו שכתבת בעצמך- דברים פשוט התקבעו כנורמה. אין זו אשמת הדת אלא אשמת האנשים.
^בסופו של דבר, כן, דברים הפכו לנורמה
^למה את משחקת אותה איזו מבינה גדולה
גם התשובה שלך 99% מהצ'אט
פשוט תשלימי עם זה שיש אנשים שמבינים יותר ממך, את לא חייבת להגיב על דברים שאת לא מבינה בהם
גם התשובה שלך 99% מהצ'אט
פשוט תשלימי עם זה שיש אנשים שמבינים יותר ממך, את לא חייבת להגיב על דברים שאת לא מבינה בהם
אנונימית
^
אני יכול להבין אותה בנידון, יש לאנשים שיצאו מהדת הרבה כעס על הדת וזה גורם לתחושת עליונות על הדתיים וזלזול בדת, וזה מובן. אני בעצמי, גם אם לא יצאתי מהדת מעולם ברוך ה', בעבר אפילו התחלתי לכתוב נדר בכתב שח"ו 'ספרם של אשי וכהנא (כלומר, הגמרא) ואני לא נהיה תחת קורה אחת' כשהייתי בתחתית של הדיכאון בישיבה קטנה. מה שהוציא אותי מהכעס היה המעבר מהלימוד הקלאסי ללימוד הלכה מהפוסקים עצמם (ובפרט מהפוסקים שהביאו את כל צדדי הדיון ולא רק את הצד שלהם), וזה הציג מערכת שונה לגמרי מהתפיסה הציבורית לגבי הדת שאותה הכרתי (לפעמים אפילו אני מכנה את התפיסה הציבורית 'היהדות החדשה', כי היא רחוקה מאוד מהיהדות כפי שהיא). יש הבדל גדול כשלומדים את הדת משיעורים או מרב מאשר כשלומדים אותה מהכתבים עצמם. זה הרבה מחקר, לילות שלמים בלי שינה בבית המדרש, וזה דבר שפשוט לא מצוי ברוב הישיבות ללמוד את הדת ככתבה וכלשונה מלכתחילה אלא ללמד גירסה מופשטת שלה, ועל כן נוצר כעס גדול אצל היוצאים בשאלה.
אני יכול להבין אותה בנידון, יש לאנשים שיצאו מהדת הרבה כעס על הדת וזה גורם לתחושת עליונות על הדתיים וזלזול בדת, וזה מובן. אני בעצמי, גם אם לא יצאתי מהדת מעולם ברוך ה', בעבר אפילו התחלתי לכתוב נדר בכתב שח"ו 'ספרם של אשי וכהנא (כלומר, הגמרא) ואני לא נהיה תחת קורה אחת' כשהייתי בתחתית של הדיכאון בישיבה קטנה. מה שהוציא אותי מהכעס היה המעבר מהלימוד הקלאסי ללימוד הלכה מהפוסקים עצמם (ובפרט מהפוסקים שהביאו את כל צדדי הדיון ולא רק את הצד שלהם), וזה הציג מערכת שונה לגמרי מהתפיסה הציבורית לגבי הדת שאותה הכרתי (לפעמים אפילו אני מכנה את התפיסה הציבורית 'היהדות החדשה', כי היא רחוקה מאוד מהיהדות כפי שהיא). יש הבדל גדול כשלומדים את הדת משיעורים או מרב מאשר כשלומדים אותה מהכתבים עצמם. זה הרבה מחקר, לילות שלמים בלי שינה בבית המדרש, וזה דבר שפשוט לא מצוי ברוב הישיבות ללמוד את הדת ככתבה וכלשונה מלכתחילה אלא ללמד גירסה מופשטת שלה, ועל כן נוצר כעס גדול אצל היוצאים בשאלה.
^אשריך
באמת מעורר השראה
באמת מעורר השראה
אנונימית
^^^אני לא צריכה צ'אט בשביל לדעת מה אני אומרת. ברור שיש אנשים שמבינים יותר ממני לא צריך להיות נאיבים
^^יש לך תשובות יפות, מסביר בצורה מכבדת;)
^^יש לך תשובות יפות, מסביר בצורה מכבדת;)
^ממש רואים שזה צ'אט. אני מכירה אותך ואת התשובות שלך
אנונימית
^בגלל שאני יודעת דברים שקשורים לדת זה צ'אט? מה שתגידי