פליז עזרה אני יודעת שזה ארוך ממש אבל בבקשה

*כתבתי את זה למישהו* אבל זה הסיפור כעקרון יש לי חברה הכי טובה כבר 4 שנים ואני גם סיפרתי לך שאני בתקופה קשה גם עם המצב הנפשי וגם מצב בריאותי ואני בקושי באה לבית ספר ויצא שהיא התקרבה ממש עם חברות שהכרנו השנה ואני פחות וכל הזמן הזה שלא באתי הן שאלו אולי פעם אחת למה לא הגעתי לבית ספר והיא התקרבה אליהן ממש וקובעת איתן גם דברים לבד ונזכרת פתאום לספר לי או להציע לי אחרי שהיא קובעת בנוסף מרגיש לי לא אכפת להן ואמרתי לה את זה והיא אמרה שהיא לא חושבת שזה מכוונה רעה ובנוסף היה לי בדיקה עם הרדמה יום ראשון אף אחת לא שאלה מה איתי איך עבר למרות שהן היו מודעות לבדיקה ומרגיש שגם לה לא כזה אכפת או שהיא לא שמה לב לזה יותר מידי להתייחסות הזאת

וזה מה שאני רוצה לשלוח לה תגידו אם כן או לא -

לא רציתי לפתוח את זה שוב כי לא בא לי לריב או לחפור על אותו נושא, אבל את באמת חשובה לי, והחברות שלנו חשובה לי. אז העניין עם הבנות אני לא אומרת שהן שונאות אותי או עושות דברים בכוונה כדי לפגוע בי. אני באמת לא חושבת ככה. אבל מבחינתי בסוף מה שמשפיע עליי זה לא רק הכוונה, אלא גם איך הדברים מרגישים בפועל

בזמן הזה שלא הייתי בבית ספר ראיתי אתכן מתקרבות, מבלות ויוצרות זיכרונות ביחד, ואני פשוט נשארתי בצד. ברור לי שנוצר ריחוק כי אני לא נמצאת, אני לא מאשימה אף אחת על זה אבל מה שכאב לי זה שהרגיש שאף אחת גם לא באמת ניסתה לצמצם אותו או למנוע אותו בשום דרך

אם הסיטואציה הייתה הפוכה ואחת מהן הייתה נעלמת ועוברת תקופה קשה, אני יודעת שהייתי בודקת מה איתה ומנסה להיות שם בשבילה. בגלל זה היה לי קשה להרגיש כל כך לבד בזמן הזה

זה גם לא רק עניין הבדיקה. היא פשוט גרמה לי להבין את התחושה הזאת יותר. כולן ידעו עליה, ו*** אפילו שאלה עליה לפני, אבל אחרי שהיא כבר הייתה אף אחת לא שאלה איך עבר מינימום כבוד ל"חברה" אני חושבת שהדבר שהכי קשה הוא שלפעמים אני מרגישה ורואה שהפכתי לפחות חשובה. לא רק להן, אלא גם לך.

אני רואה כמה התקרבתן, ואני באמת שמחה שטוב לך איתן, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו בזמן שאני התרחקתי בגלל כל מה שעובר עליי, מישהי אחרת נכנסה "למקום שלי" אני רואה את זה גם שאם יש תוכנית או משהו לעשות, אני כבר לא הבן אדם הראשון שאת חושבת לקרוא לו. שאני זאת שנזכרים בה אחרי שכבר קבעו. ואולי את לא רואה את זה ככה, אבל זאת התחושה שלי