איך להיות קשוחה עם ילדים? הם חמודים מידיי כשאני מנסה להיות קצת רצינית אני צוחקת/מחייכת ואחר כך הם לא לוקחים אותי ברצינות

ענית לעצמך, את לא תוכלי להיות סמכותית אם לא מצליחה לחלק הוראות בלי לצחוק.

זה בסדר לחייך כמובן, לא חייבים להיות תקיפים על מנת שיקשיבו לך, אבל את כן צריכה שתהיה בך סמכותיות ומעט תקיפות שתגרום להם להבין שכרגע את האחראית ואת זו שתחלק להם הוראות.

לא צריך להיות קשוח פשוט לדבר עם ביטחון ולהשתדל לא לצחוק נגיד את רוצה שמישהו יחלוק משחק תגידי אתם צריכים להתחלק כי אם לא תתחלקו אני אצטרך לקחת את המשחק ואם הם לא מתחלקים באמת תקחי את המשחק אבל חוץ ממצבים בסגנון הזה את לא באמת צריכה להיות קשוחה

שואל השאלה:
זה קשהה אני לא יודעת להיות רצינית עם ילדים

שואל השאלה:
אבל נגיד ביום חמישי 2 ילדים רבו וכשניסיתי להיות אחראית ולפתור את המצב אני הייתי כל כל קרובה לצחוק (לא עליהם על הסיטואציה, מוזר לי שאני עכשיו צריכה להיות כמו מורה ולפתור וויכוחים, אבל גם הם היו כל כך חמודיםם) זה ממש קשה

קצת לא נעים לי להגיד את זה אבל אם זה המצב ואת לא מצליחה לשלוט בזה כנראה את לא הכי מתאימה לתפקיד כי עם ילדים חייב את הגבולות וחייב שהם ידעו את אחראית

שואל השאלה:
כאילו אני לא מורה או משהו אני כמו סייעת או בת שירות, אני מתנדבת לעזור בכיתה
אבל ביום חמישי היה היום חופשי של המחנכת אז היה לי קצת יותר אחריות עליהם

אה אם את סייעת אז הכל טוב את לא באמת צריכה להיות אחראית ברור כן לשמור להסתכל והכל אבל את יכולה להיות יותר רגועה אם את רק סייעת

שואל השאלה:
תודה

כנראה בגלל שאת קצת חדשה בתפקיד אז המבוכה היא זו אשר גרמה לך להתקשות להיות רצינית, אבל בסופו של דבר את חייבת להתחיל להיות קשוחה ולקבוע גבולות כי הכישלון שלך לא יעזור להם. לפני שאת נכנסת לשיחה איתם את יכולה להשתחרר ולצחוק בצד השני אבל כשאת שם תזכרי שאת חייבת לשדר סמכות, הילדים האלו עשו לך מניפולציה והפילו אותך בפח. תחשבי שאלו הילדים שלך ואין להם גבולות, אני חושב שהיית מתעצבנת ולא צוחקת. גבול זה גבול, גם שלך וגם שלהם.