מישהו שטוב בכתיבה של שירים ורוצה לעזור לי?

כותבת קטעי כתיבה אם זה עוזר
בכיף פה

אני אוהב. אפשר אבל פה בתשובות? לא בפרטי. אם לא, לא נורא :)

שואל השאלה:
אפשר פה

אז בכיף :) מה עושים? במה לעזור?

שואל השאלה:
אז אני מנסה לכתוב שירים ואין לי ניסיון בזה בכלל איך אתה הצלחת להשתפר? מה עזר לך? יש לך טיפים? אני יודעת שזה בטח לא טוב אבל אני סתם עושה את זה כתחביב ולהוציא את הרגשות שלי על נייר כי קשה לי לדבר אז נעזרתי באיי איי והוא עשה איתי תרגילים ועברתי לכתוב מאנגלית לעברית כי באנגלית סתם כתבתי דברים רנדומלים ובלי רגש ובכוח ניסיתי לחרוז וכתבתי עכשיו משהו בעברית עכשיו זה בטח סתם גרוע אבל לא יודעת רוצה לשמוע ולעזור לי?

כן בטח. אבל מה המטרה? לכתוב לעצמך כדי לפרוק על הדף? במקור אני כתבתי הרבה שירים דווקא פחות בסגנון רציני אלא באווירה סאטירית כחלק ממשפחת תכנים לעמוד שיש לי. אבל תכלס אני גם מסוגל להפיק משהו רציני אם צריך :) תשתפי מה כתבת. לא שופטים פה.

שואל השאלה:
אני רק אומרת שזה גרוע אני לא יודעת לכתוב בשפה גבוהה ולכתוב יפה אני לא נולדתי מוכשרת בכלום ואני גם לא למדתי לכתוב טוב ותודה שאתה מוכן להקשיב

שואל השאלה:
זה משהו שהתחלתי עכשיו
שחרור:
כל פעם אומרים לי שאני חייבת להשתנות
שאני חייבת להתחיל לדבר עם אנשים
ואף אחד בכלל לא מבין את הקשיים
אני אומרת מנסה, אבל הכל בראש שלי,
המילים רק נבלעות
ואני נרקבת במיטה עד שעובר הזמן
והגענו לסופש, חוזרת שוב
לצעקות להתחבאות הרקובה
עד שראשון מגיע והכל מחדש


דיי זה נשמע לי מפגר שאני קוראת את זה אוף הלוואי והיה לי כישרון בזה באמתת

הכל בסדר אני מוכן לדבר הכי גרוע בעולם לא לדאוג. חוץ מזה שאין "גרוע" כשכותבים משהו אותנטי.

עריכה:
אוקי כתבת. הנה אני קורא.

האמת דווקא ממש יפה. נכון שיש פה מילה ושם מילה שאפשר להחליף. אבל דווקא יש פה סיפור יש פה אחלה נרטיב. את מתארת את המסע הרגשי שאת עוברת בכל פעם מחדש ואיך שזה מטלטל אותך. "נרקבת" זו מילה חזקה זה מצוין. ובסוף "עד שראשון מגיע והכל מחדש" זה ככה סיומת כזו שגורמת להיחנק.. שזה ממשיך שוב ושוב ושוב.. אז מה בעצם היית רוצה לשפר? מה? חרוזים? שהמשפטים יהיו יותר מאוזן כזה עם משקל נכון? אבל זה בעצם משהו שלך.. משהו שאת כותבת לעצמך. יש בזה יופי כזה שהוא שלך.

בתור אחד שלא דיבר כמעט כלום עד גיל צבא אני יכול להזדהות. אז תכלס אני בעצמי הייתי יכול לכתוב על עצמי שיר כזה :) לא הייתי מצליח לפתוח את הפה.

שואל השאלה:
וואו תודה ממש לא יודעת אני רוצה יותר להרגיש את המילים ולכתוב יותר וממש שיר שלם
ולהשתמש במטאפורות

שואל השאלה:
זה ממש ריגש אותי שהזדהת וגם כמובן מעציב הלוואי שאני אצא מהמצב הזה ואצליח לדבר

למה בעצם את לא מדברת? זו חרדה חברתית כמו שהיה אצלי?

בכל מקרה סתם לקחתי את מה שכתבת כזה וכתבתי משהו משלי. זה לא "תיקון" למה שאת כתבת. סתם ככה שתראי את זה מכיוון אחר קצת :) כתבתי עכשיו כזה ב-2 דקות.

הם אומרים לי שאני חייב להשתנות
שאני חייב להתחיל לפתוח את הפה
לדבר עם בני אדם
להיות חלק מהעולם הזה
אז אני פותח אותו, ויודע מה אני רוצה להגיד
והנה הקול כמעט יוצא אבל.. לא! הכל קורס פנימה.
הראש במערבולת של רגשות של מחשבות
וכלום לא יוצא. כמו סיר לחץ שרק שורף אותי מבפנים
ושוב מוצא את עצמי לבד במיטה, נרקב כמו חי-מת.
עם עצמי. לבד. צורח את המחשבות שלי ואף אחד לא שומע.
ושוב סופ"ש. ושוב יום ראשון. ושוב אני לבד.
שוב פעם הכל מחדש..

ואני רוצה להגיד גם שלדעתי כדי לגעת ממש ברגשות שלך מהמקום הכי אותנטי הכי כואב הכי אמיתי, תעזבי את צ'אט ג'יפיטי. תשבי ותכתבי, ככה מה שיוצא בלי לתקן בלי לחפש שזה יהיה "טוב". תשפכי. עוד קטע ועוד קטע. בכלל לא משנה מה יוצא. זה כמו שיחה עם פסיכולוג. טוב לא כמו עם פסיכולוג חח אפילו יותר טוב, זה כמו שיחה עם חבר הכי טוב. שפשוט שופכים.

שואל השאלה:
וואו אוקיי כתבת הרבה יותר טוב

שואל השאלה:
תודה ממש על העזרה ואני לא מאובחנת בחרדה חברתית אבל אני משערת שזה המצב
ויש לי גם selective mutism

שמעתי על אילמות סלקטיבית אבל אף פעם לא הכרתי מישהו שיש לו את זה. את לא מדברת בכלל שום מילה או שיש סיטואציות שכן יוצא משהו?

שואל השאלה:
קשה לי ממש לדבר עם אנשים שאני לא מכירה לפעמים אין ברירה או שאני באמת לא מצליחה או שאני מצליחה איזה מילה
וזה תלוי עם מי אני כן יכולה לדבר אבל לא הרבה

טוב האמת זה ממש מעניין. את בטיפול? יש איזשהו תהליך שאמור להצליח להקל עם הזמן? אני לא יודע איך את כזה מבחינת אופי ומה הגישה שלך בקשר לזה.. אבל כשאני סבלתי מחרדה חברתית זה היה ממש על הפנים, ממש גיהנום. שעות של התקפים כל יום לא הצלחתי לתפקד בכלל. והחלטתי שאני נלחם בזה. שאני מנצח את עצמי. ובניתי לעצמי תוכנית כזאת של משימות שאני צריך לעשות ברחוב, הכל בהדרגה כזה לאט לאט כל פעם משהו קטן. זה מבאס אבל תכלס בעולם הזה אף אחד לא באמת יכול לעזור. יש טיפולים יש אנשים שאוהבים אותנו אבל תכלס בשורה התחתונה זה אנחנו לבד מול הבעיות שלנו. ובגלל זה החלטתי שאני זה שפותר לעצמי את זה, ופחות מחכה שהפסיכולוג שלי יצא מהקופסה וימציא איזו שיטה שתצליח להזיז משהו. זהו.. כתבתי הרבה בלי להגיד יותר מידי חח פשוט.. אולי להכניס בך קצת רוח קרב כזו לעשות משהו עם זה. אם זה באמת משהו שמקשה עלייך והיית רוצה שישתנה.

שואל השאלה:
אני לא בטיפול

שואל השאלה:
אני ממש מצטערת לשמוע שחווית את זה

שואל השאלה:
אין לי התקפי חרדה

זה בסדר, בזכות כל מה שעברתי אני מי שאני היום. את הכוחות-על שיש לי היום קיבלתי רק בזכות התקופה ההיא. :) זה לטובה.

שואל השאלה:
כתבתי עכשיו משהו לא יודעת רציתי לכתוב אז לקחתי עט והתחלתי לכתוב.

i am my mothers daughter, thats something that i doubt. i wake up feeling weirder every time i look around. a strangers face in the mirror, a place i once called home. but thats not me i dont know her at all..

שואל השאלה:
אני יודעת שאני לא טובה אבל החלטתי שלא אכפת לי ואני רוצה להמשיך לכתוב אולי זה יעשה לי טוב לשפוך את הרגשות שלי