אשמח לשמוע מה דעתכם על הכתיבה, האם יש משהו שאני יכולה לשפר

אחת מהחוויות הכי קשות שיכולות להיות לה זה כשהיא סוף סוף אוזרת את האומץ לדבר על משהו שפוגע בה
לא לצעוק, לא לריב, לא לתקוף ולהאשים
פשוט לנסות להסביר
היא יושבת עם עצמה מנסה לבחור את המילים שלה עם טון תשומת לב
לתכנן בדיוק מה היא תגיד בשיחה כדי שחלילה לא יצא משהו לא טוב
כל מה שהיא רוצה זה שייראו אותה
היא אומרת משהו כמו
"היי, כשאתה עושה את זה, זה ממש פוגע בי
אני מרגישה ככה לאחרונה ורציתי רק לדבר על זה איתך"
והרגע הזה חשוף מאוד בשבילה, כי להודות במשהו שפוגע בה זה להוריד את כל החומות שהיא עבדה מאוד קשה כדי שיגנו עליה
זה לסמוך על בן האדם מולה עם הנקודה הכי פגיעה בלב שלה
אבל
במקום להקשיב
במקום לעצור לשניה כדי להבין מאיפה היא מגיעה
הוא מתגונן.
זה הרגע בו השיחה משתנה
במקום להקשיב לרגשות שלה
הוא מתחיל להסביר למה היא טועה על שהיא מרגישה אותם
במקום לשאול "למה זה פגע בך?"
הוא אומר לה שהיא חושבת יותר מדי
שהיא רגישה מדי, שהיא תמיד עושה את זה, ברצינות
ואיכשהו
השיחה שהתחילה ברגשות שלה ובלב שלה
מסתיימת בהתנצלות שלה
וזה החלק שפוגע הכי חזק.
כשהאחד שגרם לכאב מתנהג כאילו את תוקפת אותו
כשהאישה שרק רצתה שיבינו אותה מתחילה לחשוב שזה מסובך לאהוב אותה
שהיא דרמטית
שזה בלתי אפשרי להבין אותה

אז היא מפסיקה לדבר.
לא כי הפגיעה נעלמת
אלא כי היא מבינה שכל ניסיון להסביר אותה הופך לעוד וויכוח
שמוביל לזה שהיא שוב מטילה בעצמה ספק
אולי באמת אני רגישה יותר
אולי באמת אני מגזימה
אולי הייתי צריכה לומר את זה אחרת
אולי אני בעצם הבעיה.
אבל האמת היא שהרצון להבנה וכבוד ולקיחת אחריות לא הופך אדם למורכב
זה הופך אותו לאנושי
וקשר בריא
קשר בריא אף פעם לא גורם לך לחשוש לדבר על הרגשות שלך
כי הבן אדם הנכון לא יהפוך את הכאב שלך לדיבייט.
הוא יקשיב, הוא ירצה להבין
הוא יישאר קשוב ולא ימהר להגן על עצמו
הוא יבין שכשאת משתפת אותו ברגש שלך
את לא מאשימה או תוקפת אותו
את נותנת לו הזדמנות
לאהוב אותך טוב יותר
.