כתבתי משהו. מה אתם חושבים?

שואל השאלה:
כשהייתי ילד פחדתי מעכבישים. עכבישים עם עיניים גדולות ורגליים שעירות וקורים שלוכדים אותך בתוכם. נמלים לא היו טובות בהרבה, בעיקר כשהן באו בקבוצה.
יום אחד כשהתבוננתי בפחד באחד מהם, ילדה ניגשה אליי.
השם שלה היה שירה, אבל השם שלה היה הדבר הכי פחות מעניין לגביה. היא הייתה יפה, ואפילו כשהייתי בן 5 יכולתי לראות את זה.
שירה הייתה רודפת אחריי תמיד. היא תמיד הייתה שם, לידי, הורסת את הבובות שלי, מסכסכת ביני לבין שאר הילדים. אף אחד לא האשים אותה, כי היא הייתה יותר מדי יפה בשביל להיות אשמה.חשבתי שהיא עכבישה בתוך מסווה של בת אדם, עם העיניים הגדולות והרגליים היחפות והדרך שנראה שהיא עטפה את הקורים שלה סביבי.
ואז היא עברה דירה, מתישהו כשהייתי בסביבות גיל 6, ופתאום שירה כבר לא היוותה בעיה.
בפעם הבאה שפגשתי את שירה, הייתי בן 10. היא הייתה יפה, ואפילו בתור ילד בן 10 יכולתי לראות את זה.
בתור ילד בן 10 כבר לא פחדתי מעכבישים. הם ניחמו אותי. עם הרגליים השעירות והעיניים הגדולות והדרך שבה הם יכלו לחבק אותך עם הקורים.
בתור ילד בן 10 לא היו לי חברים, והייתי מבלה את כל הזמן שלי במשחק עם העכבישים. שירה בדיוק חזרה ועטפה את קוריה שוב. זה היה כאילו היא מעולם לא עזבה, ועכשיו היא שוב סיכסכה, ביני לבין ההורים, ביני לבין החברים, ביני לבין הסבים והסבתות. היא הרסה לי את העבודות לבית ספר בשביל שאני אכשל בשיעורים, והייתה הורסת אותי מבפנים.
לא האשמתי אותה, כי יש אנשים שהם יותר מדי יפים בשביל להיות אשמים. חוץ מזה, היא עטפה אותי סביבה והייתה לי לחברה יותר טובה מהעכבישים.
כשהייתי בן 15 כבר לא הרגשתי דבר כלפי עכבישים. עם העיניים הגדולות שלהם והרגליים השעירות שלהם והדרך שהם עוטפים אותך בקורים שיכולים להרגיש כמו חיבוק, הם היו סתם דבר בחיים. עכשיו היה לי חבר, והשם שלו היה הדבר הכי חשוב לגביו. וכבר לא הייתי מדבר עם שירה, וכבר לא ראיתי את שירה יותר.
ויום אחד היא ניגשה אליי, ואפילו בתור בן 15 יכולתי לדעת שהיא יפה. והיא אמרה דברים על הילד, והיא ניסתה לאחוז בי שוב, לעטוף בחיבוק, או לכלוא בקורים, או כל דבר שעכבישים בצורת בני אדם עושים. אבל הפעם הלכתי.
ומצאתי את עצמי מספר לילד, שהכול בו היה הדבר הכי חשוב לגביו על עכבישים בצורת בני אדם שאין צורך בהם בחיים.
ושירה עדיין מופיעה, מדי פעם, רק בשביל להגיד שלום, אבל אני תמיד הולך. כי בני אדם חיים בעולמות שונים מעכבישים.
ולפעמים; אנשים יפים הם לא אשמים, בגלל שהם בכלל לא קיימים.

וואו זה מדהים.
המסר נכון והמשל עצוב על כמה שבני אדם יכולים להיות מניפולטיביים ולהסתיר את הכוונות הרעות שיש מאחורי התמימות.

שואל השאלה:
כן האמת ששירה היא מטפורה לדיכאון אז כאילו הסיבה שאף אחד לא מאשים אותה זה שהיא לא קיימת והמספר עושה את כל הדברים, ובתור ילד הוא מתרץ את זה בזה שהם לא רואים כי היא יפה מדי.

שואל השאלה:
אבל כל אחד יכול לראות את זה איך שהוא רוצה

אז עוד יותר.
אהבתי ממש.

מהמם פוקיבר