9 תשובות
היי אצלנו שומרים 3 שעות
לדעתי צריך 2 שעות מקסימות אבל אני לא מקפיד
תתחילי בהדרגה ולאט לאט תעלי אין אסור ומותר זה הכל השתדלות שלך
עדות המזרח שומרים 6 שעות
אשכנזים 3 שעות וגם תימנים 3
הולנדים זה שעה אחת
אם קשה לך 6 שעות פשוט תתחילי איך שאפשר ולאט לאט תעלי
אשכנזים 3 שעות וגם תימנים 3
הולנדים זה שעה אחת
אם קשה לך 6 שעות פשוט תתחילי איך שאפשר ולאט לאט תעלי
^ יש אומנם אשכנזים ככה שמעתי שאומרים שלוש
אבל למעשה רובם שש וככה כותב הרמ"א שהוא הפוסק האשכנזי
לשאלה יתכן ואפשר להקל מכל מיני סיבות מסוימות
אבל אני ממליץ לך לשאול פוסק הלכה בצורה מסודרת
יש את הידברות אתר ישיבה ועוד
בהצלחה וכל הכבוד
אבל למעשה רובם שש וככה כותב הרמ"א שהוא הפוסק האשכנזי
לשאלה יתכן ואפשר להקל מכל מיני סיבות מסוימות
אבל אני ממליץ לך לשאול פוסק הלכה בצורה מסודרת
יש את הידברות אתר ישיבה ועוד
בהצלחה וכל הכבוד
תתחילי משעה ותתקדמי לשלוש. תוסיפי כשאת מרגישה שהתרגלת.
אני שומרת שלוש
ראשית כל עלי להבהיר שאיני פוסק ואין לקחת דברי הלכה למעשה אלא יש לשאול פוסק מוסמך.
עריכה שנייה: לא שמתי לב שכתבת בתחילה שאתה מעדות המזרח, אמנם לאחר שכתבתי- אשאיר הדברים כאן שיוכלו הקוראים לעיין בעצמם במקורות, ובפרט שחלקם גם קשורים אליך לעניינים הקרובים (מאחר והרבה מהלכות כשרות הם מצד המנהג ולא מצד הדין, וצריך לברר על כל אחד מהם אם הוא מן הדין או מן המנהג). אכן לא ברור לגמרי שגם לדעת השו"ע זה מצד דין ולא מצד מנהג, כי מה שאמר הרמ"א אפשר לכאורה לאמרו גם בדברי השו"ע, אבל מאחר ועודנו לא ראיתי פוסקים שאמרו כן, אזהר מלומר כן מצד עצמי. ועיין העריכה הראשונה שבסוף דברי.
לשון השו"ע יו"ד סי' פט סע' א-
אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות
וכתב הרמ"א שם בהגהותיו-
ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה). והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד)... אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה)... ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות.
כלומר, שלדעת השו"ע זה דין של ממש שאסור לאכול בשר לאחר שש שעות, ולדעת הרמ"א הוא אינו אלא מנהג ולא דין, ואדרבה- בזמנו זה אפילו לא היה המנהג אלא 'דרך המדקדקים' הווי אומר, המחמירים לעצמם.
אמנם בגלל דברי הרמ"א שתמך במנהג המדקדקים, כיום פשט המנהג בכך, ומכוח מנהג מחמירים גם האשכנזים שלא לאכול 6 שעות. (ועל כן מי שיש לו מנהג לאכול לאחר זמן פחות, יכול מלכתחילה. וכן אם אדם לא לי בקהילה שכולם בה מקפידים על 6 שעות בדווקא (כלומר- שאם יבוא לשם אדם שאין מנהגו כן, יוכל לאכול בפחות מ6 שעות ולא יתמה אדם על כך), אזי המנהג שלו להחמיר 6 שעות אינו אלא מנהג בית אב ולא מנהג המקום, ועל כן הוא יוכל לגדל את בניו בלי המנהג הזה ולגדלם שימתינו רק שעה אחת או אפילו גם זה לא, כפי שכתב הבית יוסף ביו"ד סי' ריד שהאבא לא חייב להעביר חומרותיו לבניו, רק חומרות שהם מנהג המקום, אלא שלרוב האב רוצה שבנו ינהג כמותו, אך אם רוצה שלא להעביר מנהג אביתיו לבניו- ראשי. ולא חלק עליו הרמ"א שם ומשמע שהסכים לכך).
אמנם אם תרצה, תצטרך לעשות התרה למנהג זה, ולא תוכל לבטלו סתם כך. אכן הרב עובדיה מביא הרבה מקומות שבהם אפשר להתיר מנהג, וכגון כדאיתא ביבי"א ח"ב או"ח סי' ל, שאם מתירו לשעה ולא לתמיד (ובזה הוא מביא שזה אף במנהג כל ישראל ולא רק במנהג המקום או מנהג אבותיו) שאז אינו צריך התרה, ושם אבה"ע סי טז הביא דכן הוא כשעושה כן מצד צער (וכגון צער של הסרת רטייה מעל פצע), וכתב הרב יצחק יוסף (שו"ת הראשל"צ ח"א יו"ד סי' ח) בשם שו"ת התעוררות בתשובה- "בגנאי גדול מותר לעבור על איסור דאורייתא משום כבוד הבריות, ובגנאי קטן מותר באיסור דרבנן, ואפילו בקום ועשה, כדמוכח בגמרא בברכות", וכל שכן מנהג, שמנהג מתביל אפילו בשמץ איסור ואפילו שמת איסור דרבנן, והרב יצחק יוסף שם דן לעניין גנאי שנגרם לאדם עצמו ולא לגנאי שנגרם לאדם אחר, ומכאן שאם יתגנה בדרך כשלהי ממנהגו ואפילו גנאי קטן, אזי יוכל לבטלו, ואפילו שלא לפי שעה, שאין איסור ביטול מנהג אלא איסור דרבנן, כדאיתא בב"י והב"ח יו"ד סי' ריד).
ואם תקשה היאך אני מביא דברי פוסקים ספרדיים לגבי אשכנזים- זה מחמת שזה דבר שאינו תלוי במחלוקת רמ"א ושו"ע, אכן אם היה תלוי לא היה שייך לאשכנזים לסמוך בזה על פוסקים ספרדים, פשוט המוצא אינו גורם לכך שלא נקבל דברי רבותינו רק כי הגיעו ממצרים או מרוקו וכו', ועוד ש'המחמיר עליו להביא ראיה' והובא בב"י (יו"ד סי' רצד) בשם הראב"ד אף בדאורייתא ולא רק בדרבנן, ולא העיר עליו הרמ"א לא ב'דרכי משה' ולא בהגהותיו על השו"ע, [ודלא כשו"ת מנחת יצחק בהקדמתו לחלק א או שו"ת חכם צבי ח"א סימנים ו ו-צב, וכעין שגם כתב בסי' קטז], אלא שבמקום רוב פוסקים יותר טוב מדרכי המוסר לילך אחר הרוב, ובפרט בדאורייתא.
ועוד, שלא ראיתי מן השו"תים האשכנזים שכתבט לחלוק בדבר.
(כמו כן מביא הגר"א שם שהמקור למנהג אשכנז [בדןר הרמ"א] להחמיר רק שעה אחת הוא מדברי הזוהר שנקט להחמיר רק שעה ולא יותר מכך, והובא גם בסידור האריז"ל. אמנם יש שחלקו עליו בפירוש דעת הזוהר).
אמנם לא מבטלים מנהג סתם כך ואיסור דרבנן יש בזה וכדלעיל, וגם כשמבטלים, אם לא באופנים לעיל כגון לזמן ועל מנת להחזירו או במקום צער או גנאי אזי צריך על כך התרה.
עריכה: אם אתה מתחיל לשמור כשרות, וודאי מוטב שתשמור מעט מאשר שלא תשמור כלום, ובפרט אם אתה אשכנזי וכעת אתה מבסס את מנהגיך, ולכאורה אם לא שאתה חוזר בתשובה כחלק מקהילה שנוהגת 6 שעות, ביכולתך לבססם מראש כהמקלים להקפיד שעה אחת או אף להקפיד שלאחר ברכת המזון רק לעשות קינוח והדחה (הווי אומר- לנקות את השיניים היטב ולגרגר מים לוודא שלא נשאר חתיכת בשר או טעם בשר בפה, וכשם שמקפידים בין חלב לבשר).
עריכה נוספת לגבי תימנים: תימנים לרוב נוהגים בבשר 6 שעות ובעוף 4 שעות, אמנם אין ספרי פוסקי תימן כהמהרי"ץ ו-'ויצבור יוסף בר' וכו' מצויים לפני כעת, אבל כשיהיו מצויים אכתוב המקורות לדבר.
עריכה שנייה: לא שמתי לב שכתבת בתחילה שאתה מעדות המזרח, אמנם לאחר שכתבתי- אשאיר הדברים כאן שיוכלו הקוראים לעיין בעצמם במקורות, ובפרט שחלקם גם קשורים אליך לעניינים הקרובים (מאחר והרבה מהלכות כשרות הם מצד המנהג ולא מצד הדין, וצריך לברר על כל אחד מהם אם הוא מן הדין או מן המנהג). אכן לא ברור לגמרי שגם לדעת השו"ע זה מצד דין ולא מצד מנהג, כי מה שאמר הרמ"א אפשר לכאורה לאמרו גם בדברי השו"ע, אבל מאחר ועודנו לא ראיתי פוסקים שאמרו כן, אזהר מלומר כן מצד עצמי. ועיין העריכה הראשונה שבסוף דברי.
לשון השו"ע יו"ד סי' פט סע' א-
אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות
וכתב הרמ"א שם בהגהותיו-
ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה). והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד)... אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה)... ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות.
כלומר, שלדעת השו"ע זה דין של ממש שאסור לאכול בשר לאחר שש שעות, ולדעת הרמ"א הוא אינו אלא מנהג ולא דין, ואדרבה- בזמנו זה אפילו לא היה המנהג אלא 'דרך המדקדקים' הווי אומר, המחמירים לעצמם.
אמנם בגלל דברי הרמ"א שתמך במנהג המדקדקים, כיום פשט המנהג בכך, ומכוח מנהג מחמירים גם האשכנזים שלא לאכול 6 שעות. (ועל כן מי שיש לו מנהג לאכול לאחר זמן פחות, יכול מלכתחילה. וכן אם אדם לא לי בקהילה שכולם בה מקפידים על 6 שעות בדווקא (כלומר- שאם יבוא לשם אדם שאין מנהגו כן, יוכל לאכול בפחות מ6 שעות ולא יתמה אדם על כך), אזי המנהג שלו להחמיר 6 שעות אינו אלא מנהג בית אב ולא מנהג המקום, ועל כן הוא יוכל לגדל את בניו בלי המנהג הזה ולגדלם שימתינו רק שעה אחת או אפילו גם זה לא, כפי שכתב הבית יוסף ביו"ד סי' ריד שהאבא לא חייב להעביר חומרותיו לבניו, רק חומרות שהם מנהג המקום, אלא שלרוב האב רוצה שבנו ינהג כמותו, אך אם רוצה שלא להעביר מנהג אביתיו לבניו- ראשי. ולא חלק עליו הרמ"א שם ומשמע שהסכים לכך).
אמנם אם תרצה, תצטרך לעשות התרה למנהג זה, ולא תוכל לבטלו סתם כך. אכן הרב עובדיה מביא הרבה מקומות שבהם אפשר להתיר מנהג, וכגון כדאיתא ביבי"א ח"ב או"ח סי' ל, שאם מתירו לשעה ולא לתמיד (ובזה הוא מביא שזה אף במנהג כל ישראל ולא רק במנהג המקום או מנהג אבותיו) שאז אינו צריך התרה, ושם אבה"ע סי טז הביא דכן הוא כשעושה כן מצד צער (וכגון צער של הסרת רטייה מעל פצע), וכתב הרב יצחק יוסף (שו"ת הראשל"צ ח"א יו"ד סי' ח) בשם שו"ת התעוררות בתשובה- "בגנאי גדול מותר לעבור על איסור דאורייתא משום כבוד הבריות, ובגנאי קטן מותר באיסור דרבנן, ואפילו בקום ועשה, כדמוכח בגמרא בברכות", וכל שכן מנהג, שמנהג מתביל אפילו בשמץ איסור ואפילו שמת איסור דרבנן, והרב יצחק יוסף שם דן לעניין גנאי שנגרם לאדם עצמו ולא לגנאי שנגרם לאדם אחר, ומכאן שאם יתגנה בדרך כשלהי ממנהגו ואפילו גנאי קטן, אזי יוכל לבטלו, ואפילו שלא לפי שעה, שאין איסור ביטול מנהג אלא איסור דרבנן, כדאיתא בב"י והב"ח יו"ד סי' ריד).
ואם תקשה היאך אני מביא דברי פוסקים ספרדיים לגבי אשכנזים- זה מחמת שזה דבר שאינו תלוי במחלוקת רמ"א ושו"ע, אכן אם היה תלוי לא היה שייך לאשכנזים לסמוך בזה על פוסקים ספרדים, פשוט המוצא אינו גורם לכך שלא נקבל דברי רבותינו רק כי הגיעו ממצרים או מרוקו וכו', ועוד ש'המחמיר עליו להביא ראיה' והובא בב"י (יו"ד סי' רצד) בשם הראב"ד אף בדאורייתא ולא רק בדרבנן, ולא העיר עליו הרמ"א לא ב'דרכי משה' ולא בהגהותיו על השו"ע, [ודלא כשו"ת מנחת יצחק בהקדמתו לחלק א או שו"ת חכם צבי ח"א סימנים ו ו-צב, וכעין שגם כתב בסי' קטז], אלא שבמקום רוב פוסקים יותר טוב מדרכי המוסר לילך אחר הרוב, ובפרט בדאורייתא.
ועוד, שלא ראיתי מן השו"תים האשכנזים שכתבט לחלוק בדבר.
(כמו כן מביא הגר"א שם שהמקור למנהג אשכנז [בדןר הרמ"א] להחמיר רק שעה אחת הוא מדברי הזוהר שנקט להחמיר רק שעה ולא יותר מכך, והובא גם בסידור האריז"ל. אמנם יש שחלקו עליו בפירוש דעת הזוהר).
אמנם לא מבטלים מנהג סתם כך ואיסור דרבנן יש בזה וכדלעיל, וגם כשמבטלים, אם לא באופנים לעיל כגון לזמן ועל מנת להחזירו או במקום צער או גנאי אזי צריך על כך התרה.
עריכה: אם אתה מתחיל לשמור כשרות, וודאי מוטב שתשמור מעט מאשר שלא תשמור כלום, ובפרט אם אתה אשכנזי וכעת אתה מבסס את מנהגיך, ולכאורה אם לא שאתה חוזר בתשובה כחלק מקהילה שנוהגת 6 שעות, ביכולתך לבססם מראש כהמקלים להקפיד שעה אחת או אף להקפיד שלאחר ברכת המזון רק לעשות קינוח והדחה (הווי אומר- לנקות את השיניים היטב ולגרגר מים לוודא שלא נשאר חתיכת בשר או טעם בשר בפה, וכשם שמקפידים בין חלב לבשר).
עריכה נוספת לגבי תימנים: תימנים לרוב נוהגים בבשר 6 שעות ובעוף 4 שעות, אמנם אין ספרי פוסקי תימן כהמהרי"ץ ו-'ויצבור יוסף בר' וכו' מצויים לפני כעת, אבל כשיהיו מצויים אכתוב המקורות לדבר.
ועכשו בעברית שאנשים יבינו בבקשה?
והיא בת לא בן
והיא בת לא בן
אנונימית
באותו הנושא: