פריקה ובבקשה אל תשפטו

תתרחקי ממנה

יש אנשים שפשוט לא משתנים, ולצערי זה הכי משפיע כשהם אחד מההורים שלך.
אז לא נשמע שיש הרבה מה לעשות בעניין אם היא אישה מיושנת ולא מוכנה להשתנות. רק תנסי לא להיכלא לריבים איתה ותדבקי בדברים/אנשים אחרים שמשמחים אותך. או תנסי להשיג תמיכה של אחיך או אבא שלך. כשהיא במצב רוח טוב ואם את חושבת שאפשר, תנסי להסביר לה מה מפריע לך (בצורה שהיא לא תרגיש מותקפת).
בסך הכל זה לא באשמתך. זה ילדותי מצדה לא לתת לך ללבוש מה שאת רוצה, להוציא עלייך את העצבים שלה ולהשתמש באוטיסט כמילת גנאי. מקווה שתצאי מזה בעתיד הקרוב 3>

דרך אגב יכול להיות שאם תשלחי לה הודעה מפורטת בה את מבקשת ממנה לשקול ברצינות את מה שאת אומרת, ואת מסבירה את המצב אז אולי היא תנסה להיות לצידך.

קודם כל - זה שאת כבר מחזיקה מעמד ובוחרת לשתף זה מדהים (:
וזה שאת משתפת ועדיין איכשהו מכבדת אותה זה משהו שלא מובן מאליו.

לדעתי האישית - אם את כן מצליחה להימנע משיחות איתה - תעשי זאת, את לא "בת רע" או כל דבר כזה, רע לך אחרי שיחות איתה - וזה הדבר הכי הגיוני בעולם להתרחק ממה שעושה לך רע.
אם בכל זאת נקלעת איתה לשיחה - תנסי לסיים איתה כמה שיותר מהר, אנשים במצב רוח כזה לא מחפשים לוגיקה, גם אם היא מושלמת, הם רק רוצים מקום לפרוק עליו את העצבים, פשוט תאמרי "כןכן" או נטו להנהן בשביל שזה יסתיים כמה שיותר מהר. וברור לי שאת רוצה לומר את מה שאת באמת מרגישה כי זה מרגיש כאילו את נשארת חייבת ולא אומרת את האמת - אבל לפעמים מה שצריך להיות זה להיות חכם, ולא צודק.

אגב, כמובן שבכל שלב אם זה מדרדר לאלימות, פיזית או מילולית - תדווחי על זה, לא לחשוב פעמיים.

לגבי כל מה שכתבת על הקשיים שלך - "בְּרוֹמָא, הִתְנַהֵג כְּרוֹמַאי", כלומר כל עוד את בבית שלה - פשוט תלכי ותתנהגי כמו שהיא רוצה ממך, כמובן כל דבר שיותר קשור ללבוש או ללשמור שבת ולא עכשיו ללפגוע בעצמך וכדומה.. וכשאת יוצאת מהבית תעשי מה שאת באמת רוצה. הדבר הזה גם יעשה לך טוב, וגם יקדם משהו מתחת לשולחן.. וזה הדבר הבא: - כשתגיע השיחה של "למה את לא בבית כמעט" (מה שהגיוני שיבוא) - תסבירי לה את זה בלי בושה, "לא טוב לי בבית", ועכשיו זה כן הזמן לענות, ולא רק להנהן, כי כמעט כל הורה לא משנה כמה "נואש" הוא עדיין אוהב את הילד שלו, ולפעמים מילים לא מצליחות להסביר טוב כמו שמעשים מסבירים, ואם היא מבינה שאת מעדיפה להיות בכל מקום מאשר בבית - אולי הפעם זה כן יחדור.

מקווה שעזרתי (:
מוזמנת לפנות אליי לפרטי לעזרה בשמחה!
(בתור אחד שגם חזר בשאלה באיזור גיל 15, עד שחזר בתשובה בעצמו ללא ההורים בגיל 18)

ראשית, תעשי את השתדלות מצידך, דווקא בגלל שלאמא יש מתחים ובעיות, אם היא מבקשת ממך לעזור בבית אז אל תסרבי, את צריכה להפגין כבוד כלפי האמא. זה הצעד הראשון. לגבי האבחון, ללא ספק שיש לאמא שלך גישה מאוד מוטעית לגבי עולם המוגבלויות בכלל ואבחון בפרט. מה שצריך לעשות הוא לעבור את האבחון בניגוד לדעתה של אמא. לצורך זה תגייסי את בית הספר בו את לומדת שמצידו יפנה לגורם הרלוונטי אם לא יצליחו לשכנע אותה בדרכי שלום.

מה שאת מתארת נשמע ממש כבד רגשית בבית, במיוחד כשזה מגיע מההורה שאמור להיות הכי תומך, וגם כשיש שילוב של הערות פוגעניות + חוסר מענה לצרכים בסיסיים כמו משקפיים. זה לא קטע קטן. אם את כבר לא רואה טוב, זה משהו רפואי. אפשר לפנות גם דרך בית ספר (יועצת/מחנכת/אחות) ולבקש עזרה מול ההורים. לפעמים כשמבוגר מהמסגרת מתערב זה זז מהר יותר.
לגבי היחס בבית כששיחה ישירה איתה לא באמת מובילה לשינוי (וגם גוררת זלזול), לפעמים עדיף לא לנסות לנצח ויכוח, אלא:
לקצר תגובות (אני לא רוצה לדבר כשצועקים עליי ולצאת מהחדר)
לא להיכנס להסברים ארוכים בזמן ריב
לשמור את הדברים הקשים לשיחה עם מבוגר חיצוני
מה שיותר חשוב כאן זה לא להישאר עם זה לבד. יש לך כמה אופציות אמיתיות:
יועצת/פסיכולוגית בבית ספר
מורה שאת סומכת עליה
קרוב משפחה (דודה/סבתא/אח גדול)
רופא משפחה/אחות בית ספר (גם יכול לעזור עם עניין המשקפיים)
וגם לגבי מה שאמרו לך פה פעם זה לא בסדר שמישהו קרא לך ככה. אבל זה לא מגדיר אותך, וזה גם לא משנה את העובדה שהמצב שתיארת עכשיו באמת מצריך תמיכה אמיתית, לא שיפוט.

שואל השאלה:
תיראה אני לא רוצה לערב כי כרגע אני סתם מגזימה ודרמטית היא כן לפחות טיפלה בי בדברים אחרים אבל מרגיש לי שספציפית לי אני הכבשה השחורה^^

^^מה עם אבא שלך הוא לא בתמונה או אחים שלך?
להתמודד עם זה לבד נשמע מיותר ולא קל

שואל השאלה:
כי בסופו של דבר קשה לי ואז במחזור הכל מתפרץ לי^^

שואל השאלה:
עם אבא שלי אני מסתדרת אני ילדה של אבא אבל הוא עובד עד מאוחר^^

ואת לא משתף מה את מתמודד עם אמא שלך?
תספרי לו גם שאת צריכה משקפיים חדשים
זה מסוכן להסתובב ככה שאת בקושי רואה משהו

שואל השאלה:
אין לו זמן הוא מגיע מאוחר ולפעמים אוטו אצל אימא שלי כמובן שהוא יודע מה אני עוברת עם אימא שלי שנינו מרכלים עליה

אז אולי שווה לערב עוד מישהו
בסוף זה החלטה שלך אני לא יכולה להכריח אותך
אבל שווה לנסות מה יש לך להפסיד לדעתי יצא מזה רק טוב

אולי להתרחק פשוט

היי מה שלומך? נורא ואיום מה שאת מספרת בטח ממש ממש קשה לך עם זה. מכיר כמה וכמה סיפורים (במציאות) כמו שלך. זה די נפוץ לצערי. הדילמה תמיד זה האם לעשות עם זה משהו כלפי חוץ כמו לערב מישהו חיצוני, או להתמודד עם זה בתוך המשפחה.

הרבה יגידו לדווח ולטפל בזה חיצונית אבל זה כי הם לא מכירים בדרך כלל את ההשלכות הקשות. המערכות לא יודעות להתמודד עם זה נכון ובדרך כלל התוצאה זה נזקים נוספים ופירוק משפחות. אז אולי לחכות עם זה ולנסות קודם את הפתרון של להתמודד בתוך המשפחה.

ובהתמודדות בתוך המשפחה יש לדעתי 2 אפשרויות. הראשונה להתמודד לבד, שזה אומר להתרחק ממנה כמה שניתן וכמה שהגיוני ולהבין שכל מה שיוצא מהפה שלה זה פשוט קישקושי מילים שבאמת לא קשורות בשום דרך אלייך. זה הכל שלה, בעיות שלה מחשבות שלה. האפשרות הנוספת זה להיעזר במישהו מהמשפחה כדי לדבר איתה. מישהו שעדיף שיהיה מבוגר אבל לא חובה, מישהו שידע לשמור סוד ולהבין שזה משהו שלא רוצים שיצא החוצה. ולפעמים כשזו שיחה עם עוד מישהו יהיה לה פחות נוח לזלזל בך ולפוצץ את זה.

לא מצליח לחשוב כרגע על עוד משהו. אני מכיר אותך מהתשובות פה ואת מקסימה ולא מגיע לך בכלל. פשוט לא פייר.

אם את צריכה משהו או סתם לפרוק תמשיכי לשאול פה שאלות, אני אגיב לך.

עריכה:
תנסי להבין עם אבא שלך אם הוא מסוגל להגן עלייך מפניה. זה כמובן יגרום לעוד עניינים ביניהם אבל הוא זה שצריך להחליט ומבין הכי טוב.

יש אנשים שבאופן טבעי כועסים אז מוציאים חרא מהפה שהם לא מתכוונים אליו "תהיי בוגרת ואל תעני" זה נשמע חרטא אבל זה פשוט לא מזין אותה ואז אין לה לאן לפרוק.
ואם אכפת לה ממך ונראלי שכן אז דברים דיי יחזרו לסבבה איתכם

היי לך תהל יקירה,
קוראת את המילים ומבינה שמערבולת של רגשות עוברת עלייך מול אמא שלך. נראה שאת מרגישה דחויה ומושפלת מהאירועים שאת חווה בבית. לא יכולה לתאר לעצמי כמה צער את נושאת בליבך לנוכח המציאות שיכול להיות שהיית רוצה להיות יותר קרובה לאמא שלך. נדמה שמשהו בך הגיע לסף ותחושת ייאוש משתלטת עלייך לאט לאט.. נשמע שהיית רוצה להיות מוגנת ובטוחה בבית שלך, להרגיש אהובה ורצויה בכל מחיר. כמה אכזבה ועצב מציפים אותך וגורמים לסערה בלב..
יקירה, היכולת לשים את הכאב במילים יכולה להפחית מהמשא הנפשי ולאפשר מקום לנשימה.. אולי יש מישהו בסביבתך שאת יכולה לגשת אליו, לקבל חיבוק והקשבה.. אולי מישהו מצוות בית הספר..
אל תישארי עם התחושות האלו לבד. מזמינה אותך לפנות אלינו לעמותת סה"ר, לשיחת צ'אט אנונימית, שבה תוכלי לפתוח מעט את הלב עם מתנדב.ת שיהיה שם איתך, לצידך..
בואי,
מצרפת לך לינק לצ'אט.
שלך, בחיזוק :))
מתנדבת סה"ר.