Looking for Alice

קראתי לאחרונה Looking for Alice.
ממליץ לקרוא למי שלא יודע על מה מדובר זה מאמר בגוגל קצר לוקח חמש דקות לקרוא.

אני מסכים לגמרי עם מה שהוא אומר, וזה בדיוק מה שמטריף אותי. מצד אחד, מה שהוא כותב על לחפש בת/בת זוג שיש לו עולם פנימי עשיר, מישהו שהשיחה איתו היא עתירת עומק ומייצרת רעיונות חדשים והיבטים שונים של עצמנו על החיים. זה נשמע הכי בסיסי 'שיחה עם בן אדם עמוק ומעניין' כי כל אחד הוא שונה. זה מובן מאלו. אבל מצד שני, כשמסתכלים על המציאות בחוץ, אנשים מתנהגים אחרת לגמרי.

תחשוב/י על זה:
אם נשאל היום אנשים בפתיחות מלאה מה הם באמת עושים בזמן הפנוי שלהם, רובם הגדול פשוט תקועים באותו מעגל של טיקטוק אינסטגרם ומסך. האלגוריתם יישר קו והפך אחוז עצום מהאוכלוסייה לזהים. במקום שאנשים יפתחו ייחודיות, תחביבים לא רגילים או מחשבה עצמאית, פחות ופחות אנשים מעזים להיות 'הם עצמם'. אנחנו חיים בעידן שבו אנשים עסוקים בלבהות בחיים של אחרים, ולחשוב מה יחשבו עליהם. במקום לגלות מה הם באמת אוהבים, מה מניע אותם, ואיזה דברים קיימים בחוץ למסך. תגעו קצת בדשא אנשים.

גם לכם נראה שאחוז מטורף מהאנשים פשוט מנוהל לחלוטין על ידי הרשתות החברתיות? זה הגיע למצב שאנחנו כבר לא באמת עצמנו. הפכנו בתת מודע לחיקוי של מה שאנחנו רואים על המסך, או לפחות מנסים להיות החיקוי הזה בכל כוחנו. ברור שיש יוצאי דופן, אני לא אומר שכולם ככה, אבל הרוב המוחלט פשוט נבלע בפנים.

מה אתם חושבים?