מה לדעתכם יותר קשה?

אני לא ממש יודעת אבל אני מתארת לעצמי שבסרטן
כי אני משערת שקל להיכנס מהמצב הזה לדיכאון ואז זה להתמודד עם שני דברים מאשר עם דיכאון שזה אחד

בסרטן אני חושב כי עם סרטן בא לפעמים גם דיכאון

אובייסלי להחלם בסרטן, דכאון הוא לרוב תקופה חולפת עקב משהו שקרה. סרטן זה כלול בהמון דברים כמו לחץ נפשי ופיזי, סכנת מוות חס וחלילה. בדכאון יש פתרונות מגוונים איך לצאת ממנו סרטן הסיכויים לרוב נמוכים

לדעתי בסרטן
אני בכלל לא מזלזלת בדיכאון פשוט דיכאון זה משהו נפשי בעזרת טיפולים אתה בהחלט יכול לצאת ממנו גם עם צלקות יכול פשוט להגיע למקום יותר טוב מה שבסרטן לא ובסרטן אתה לא רוצה להיות ואתה מתמודד בזה ונלחם בזה וכמובן שאין פתרון בהגשת יד ולעיתים גם יכול להוביל כמובן לתסמינים של אותו סרטן שזה יכול להיות נשירה או מלא דברים אחרים וגם יש פעמים שזה מוביל למוות.
אבל אני בשום צורה לא מזלזלת בדיכאון

להילחם בסרטן
כי זה גם ככה מכניס לדיכאון אז זה יוצא שנלחמים גם בסרטן וגם בדיכאון
ובדיכאון קשה להלחם אבל יש פסיכולוג וכו

סרטן תוקף את אורך החיים, דיכאון תוקף את היכולת להרגיש חיים.
חולי סרטן מקבלים תמיכה, אמפתיה והערצה מהסביבה על הגבורה שלהם. מתמודדי דיכאון מתמודדים לרוב עם סטיגמה, בדידות ואמירות סביבתיות של "פשוט תתעודד", שרק מגבירות את האשמה
דיכאון, בהגדרה הרפואית שלו, מכבה את התקווה והמשמעות. הוא גורם לאדם להרגיש שאין טעם לכלום.
האויב הוא המוח של עצמך. כשמי שאמור להילחם (הרצון, המחשבה) הוא זה שנפגע, אין מי שילחם וזה לא פייט פייר.
אבל שוב, בן אדם שטובע 15 מטר ובן אדם שטובע 50, שניהם עדיין טובעים

שואל השאלה:
שוקולדתות- גם בדיכאון כלול לחץ נפשי ופיזי וסכנת מוות