נקודת מחשבה על פורקן רגשי

סליחה מראש על השאלה הארוכה:)


דמיינו סיטואציה שאתם חוזרים מיום ארוך וכואב שלפניו קדמו עוד עשרות ימים כאלו,
חלק יותר חלק פחות...
אתם מגיעים הביתה ובא לכם להקיא את מה שעובר עליכם לאדם הכי קרוב אליכם אבל אז עולה מחשבה.
יכול להיות שהוא גם בתקופה כזאת ומה שאני עושה כרגע זה להכביד עליו
או שלא פחות כואב מזה,
זה אולי אפילו לא מעניין אותו.

עכשיו כשהגעתם לפה יש פה מישהו שמרגיש בתוכו באמת שיש מישהו שמונע בתוך עצמו מרצון לעזור לאחרים בלי לקבל תמורה,
יכול להיות שזה כדי לתקן חסך רגשי שיש לו בצור בן אדם,
או סתם כי הוא נחמד:)
אלה רק פשוט להיות שם בשבילכם.
מה אתם חושבים על התובנה